פסקי דין

תא (ב"ש) 23052-01-25 אלה פדווה נ' דניאל משה קירשנבאום - חלק 30

13 אוקטובר 2026
הדפסה

זאת ועוד.  בע"א 10859/07 חברה קדישא גחש"א שעל יד הרבנות הראשית והמועצה הדתית תל-אביב-יפו והמחוז (ע"ר) נ' דוד לוי [נבו] (22.1.2012) (להלן: "עניין חברה קדישא"), הביע כב' השופט א' גרוניס עמדתו, לפיה "...ישנו קושי מסוים בהשלמת חסר בחוזה הנוגע למועד תשלום באמצעות סעיפי ברירת מחדל שתוארו לעיל...  זאת, שכן השלמת החוזה מתבצעת על ידי שימוש בסטנדרטים עמומים יחסית, כגון זמן סביר במקרה דנא...  זאת, להבדיל מהוראות חוק הקובעות כללי ברירת מחדל המטילים על אחד מהצדדים לחוזה נטל ברור יחסית....  השלמת חסר בחוזה באמצעות סעיפי "ברירת מחדל" העושים שימוש בסטנדרט עמום (בין אם במסגרת השלמת פרטים לצורך דרישת המסוימות בכריתה, בין אם במסגרת פרשנות החוזה) מעוררת לשיטתי מספר קשיים.  ראשית, השלמת החוזה באמצעות סטנדרט עמום כמו "זמן סביר" מזמינה מחלוקת בין הצדדים באשר לפרשנותו.  אף אם ייקבע כי בין הצדדים נכרת חוזה לפיו התמורה תשולם לאחר זמן סביר, תיתכן מחלוקת באשר לפרשנות מושג זה.  להבדיל, כאשר החסר בחוזה מושלם על ידי הוראת חוק המטילה נטל ברור יחסית על אחד מהצדדים לחוזה, הסיכוי למחלוקת עתידית קטן יותר.  מעבר לכך, ייתכנו מקרים בהם לא יובאו בפני בית המשפט די ראיות על מנת לפרש מהו זמן סביר בנסיבות העניין.  במקרה כזה, ייתכן שיהא צורך בהליכים נוספים על מנת להשלים את החוזה במלואו.  שנית, נקיטת גישה מקלה ביחס לדרישת המסוימות והשלמת סעיפים בחוזה באמצעות סטנדרטים עמומים עלולה לגרום לחוסר ודאות בקרב מתקשרים בחוזה.  זאת, הן לגבי השאלה האם נכרת ביניהם חוזה מחייב, והן ביחס לתנאיו של אותו חוזה (פרידמן וכהן, בעמ' 65)...  בעסקה למכר מקרקעין קיים קושי לקבוע מהו זמן סביר לביצוע החיוב לאחר הכריתה.  זאת, שכן במרבית המקרים נהוג לשלם את התמורה לשיעורין.  כך גם בעסקאות למכירת נכס מקרקעין, כאשר הממכר כולל אף מבנה שיש להקימו בעתיד (פרידמן וכהן, בעמ' 287-286; כן ראו, ע"א 608/83 שטרנפלד נ' עיזבון המנוח שטרוקסר מוריס ז"ל, פ"ד מא(3) 361,367-366 (1987); ע"א 579/83 זוננשטיין נ' אחים גבסו בע"מ, קבלני בניין, פ"ד מב(2) 278,285-284 (1988)).  יפים לעניין זה דברים שאמר השופט מ' בייסקי בע"א 825/79 אחים שרבט חברה לבניין בע"מ נ' שוורצבורד, פ"ד לו(4) 197,212 (1982): "אין זה [מועד התשלום - א.ג] מרכיב, אשר לענייננו יכולים אנו לפנות לסעיף 41 לחוק החוזים (חלק כללי).  ראשית, משום שמזיכרון הדברים משתמעת כוונה אחרת, היינו "הסדר בינינו" ולא השלמה נורמאטיבית באמצעות הוראות חוק משלימות; ואולי בעיקר משום העדר כל אפשרות לקבוע, מהו זמן סביר לקיום חיוב כזה בעסקת מקרקעין, שבנדון לא קיימים נהגים מקובלים, והכול, באמת, תלוי בהסכמה הדדית של המתקשרים...  ואין זה עניין של נקודה טפלה, שלגביה יש להניח, שלצדדים לא היה אכפת מה ייקבע, כך שבית המשפט יקבע זאת עבורם"...  (סעיפים 16-15 לפסק הדין) (ההדגשות אינן במקור).

עמוד הקודם1...2930
31...41עמוד הבא
Skip to content