דברים אלו יפים אף לענייננו. השלמת החוזה באמצעות אמת מידה עמומה שעניינה "זמן סביר" תחייב, בנסיבות המקרה דנא, את בית המשפט לקבוע עבור הצדדים הסדר חוזי שלא אליו כיוונו בעת המשא ומתן. כפי שציין כב' השופט גרוניס בעניין חברה קדישא, בעסקאות למכר מקרקעין קיים קושי מובנה בקביעת פרק הזמן הסביר לביצוע חיוב לאחר כריתת החוזה, במיוחד שעה שהתמורה משולמת, כמקובל, לשיעורין. בנסיבות אלה, אין אפשרות מעשית להסתמך על נוהג כללי בעסקאות מכר מקרקעין, שכן, מועדי התשלום ותנאיהם נגזרים, בכל עסקה, מנסיבותיה הקונקרטיות, מאילוצי הצדדים ומההסכמות שאליהן הגיעו. כך, למשל, אין דומה עסקה שבה המוכר אינו נזקק לתמורה במועד קרוב, לעסקה שבה המוכר נדרש לקבל את כספי התמורה לאלתר, בין היתר, לצורך מימון רכישתה של דירה חלופית.
למען שלמות התמונה, יוער כי אין לקבוע באופן קטגורי שבכל עסקת מקרקעין, אי הסכמה בין הצדדים ביחס למועדי התשלום מעידה בהכרח על היעדר מסוימות ועל אי השתכללות החוזה. לעתים, המחלוקת בעניין זה תהיה שולית ביחס ליתר תנאי העסקה, ובנסיבות מתאימות ניתן יהיה להשלים את החסר באמצעות הוראות הדין. כך, מקום שבו עולה מן הנסיבות כי המוכר היה אדיש למועדי התשלום, לא יוכל הוא להיאחז במחלוקת בעניין זה כבסיס לטענה כי החוזה לא השתכלל. בדומה, מקום שבו הרוכש היה נכון לשלם את מלוא התמורה לאלתר - באופן המגשים, למעשה, את קיום החוזה במתכונת המיטבית מבחינת המוכר - עשוי הדבר להספיק לצורך השלמת החסר בהתאם לכללי ברירת המחדל. כך גם כאשר בית המשפט משתכנע כי עמידתו של המוכר על אי ההסכמה ביחס למועדי התשלום אינה אלא ביטוי לחוסר תום לב או ניסיון להתחכם ולהתנער מהסכמות שאליהן הגיעו הצדדים קודם לכן. במקרים מעין אלה, ייטה בית המשפט להידרש למנגנוני השלמת החסר הקבועים בדין, ולא לאפשר לאותו צד להיבנות ממחלוקת שנותרה בעניין שולי או ממניע שאינו עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב.
לא כך הם פני הדברים בענייננו. התרשמתי כי עמידתו של הנתבע על קביעת מועדי תשלום הייתה כנה ומהותית, ונבעה מטעמים ענייניים וממשיים. הנתבע אף לא הגיע לשלב שבו נדרש לאשר את מועדי התשלום, שכן, במועד הרלוונטי טרם גמר אומר בדעתו להתקשר בחוזה. זאת, לאחר שלא עלה בידו למצוא דירה חלופית לרכישה, חרף מאמצים ניכרים שהשקיע בכך, מאז הודיע לו מר הרמן, ביום 13.10.24, כי לא יוכל לרכוש דירה חלופית בסכום שבו ביקש לרכשה מלכתחילה.