ויודגש. הכלל הנוהג בגין הפרת חובת תום הלב בשלב המשא ומתן, עודנו פסיקת פיצויים שליליים. ככלל, פסיקת פיצויים חיוביים מחייבת זהירות רבה. כבר נקבע כי אף אם תחושת הצדק והמסכת העובדתית נוטים לפסיקת פיצויים חיוביים, בפסיקתם יש משום קשיים עיוניים ומעשיים. מן הצד העיוני, ניתן לראות בהם משום כפיית חוזה שהצדדים לא הסכימו לכרות, ומן הצד המעשי, פסיקת פיצויים חיוביים מתבססת על השערות ספקולטיביות וקביעת אומדן ביחס לחוזה שלא השתכלל, תוך הכרעה ביחס לנסיבות עובדתיות עמומות. על כן, נקבע, כי אף ש"ייתכנו, אפוא, מקרים בהם ייפסקו פיצויים חיוביים, אולם אלה יהיו חריגים, ויינתנו במשורה ובמידה..." (ע"א 434/07 אריק פרינץ נ' אמירים מושב עובדים של צמחונים וטבעונים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ [נבו] (14.6.09); ראו עוד: ע"א 4832/23 אל מול הים בע"מ נ' עיריית בת ים [נבו] (22.9.2024). למען שלמות התמונה יוער כי רשימת התרופות בגין הפרת חובת תום הלב במשא ומתן אינה בגדר רשימה סגורה.
האם יש מקום לפסוק לתובעת פיצויי קיום
לטעמי, המקרה דנא אינו נמנה על המקרים החריגים בהם יהא זה מוצדק לפסוק לטובת התובעת פיצויי קיום.
ראשית, אין לומר כי רק הפרת חובת תום הלב מצד הנתבע גרמה לאי חתימת החוזה. כאמור, החוזה לא נחתם משום שלא הייתה גמירת דעת ומסוימות מלאים.
שנית, אף אם התובעת הייתה זכאית לפיצויי קיום, הפעלת זכות זו כפופה לעקרון תום הלב אף מצדה. התובעת או באת כוחה לא עדכנו את הצד שכנגד כי הליך מכירת דירת התובעת בקריית ביאליק מתעכב עד ליום 29.10.24, ולמעשה, התובעת דרשה להתקדם לעבר החתימה על החוזה רק לאחר שהגיעה להבנות עם רוכש דירתה ביחס לתנאי מכירת הדירה. התובעת לא רשאית הייתה להניח כי הנתבע ימתין עד להתגבשות תנאי מכירת דירתה, תוך ציפייה כי באותו מועד יהא הנתבע מחויב למכור את דירתו, בין אם נוצרה גמירת דעת מלאה מצדו ובין אם לאו.
שלישית, בכתב התביעה עתרה התובעת ל"פיצויי קיום", כהגדרתה, בסך 171,314 ₪, "בגין הפסד הנחה בסך 170,000 ₪, שהעניק לה הנתבע במחיר הדירה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 30.10.24 ..." (סעיף 2.2.2 לכתב התביעה; ראו עוד: הוראת סעיף 11 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970). ההפרש אליו כיוונה התובעת הוא הפער שבין סך של 2,030,000 ₪, מחיר הדירה עליו סיכמו הצדדים, לבין 2,200,000 ₪, מחיר הדירה שדרש הנתבע בתחילת המשא ומתן.