ביום 9.1.25 הגישה התובעת לבית המשפט בקשה דחופה למתן סעד זמני, במסגרתה עתרה לעקל ברישום את זכויותיו של הנתבע בדירה, ולחלופין, למתן צו האוסר על הנתבע לבצע כל דיספוזיציה בזכויותיו בדירה. לצד זאת, ביום 12.1.25 הגישה התובעת כתב תביעה, במסגרתו עתרה לאכיפת טיוטת החוזה, וכן לפסיקת פיצוי כספי בגובה הפיצוי המוסכם, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. לחלופין, עתרה התובעת לחיוב הנתבע בפיצוי כספי בגין ניהול משא ומתן בחוסר תום לב, בגובה ההנחה בסך 170,000 ₪ שהעניק לה הנתבע ממחיר הדירה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. לחלופי חילופין, עתרה התובעת לפסיקת פיצויי הסתמכות בסך 132,738 ₪, בגין הנזקים וההפסדים שנגרמו לה עקב מכירת דירתה בקריית ביאליק, שנעשתה לדבריה לצורך מימון רכישת דירת הנתבע.
בהחלטתי מיום 12.1.25 לא מצאתי מקום להיעתר לבקשת התובעת למתן סעד זמני במעמד צד אחד, והוריתי לנתבע להגיש את תגובתו לבקשה. לאחר שהוגשה תגובת הנתבע, ביום 3.2.25 התקיים דיון בבקשה. בהחלטתי שניתנה בתום הדיון, דחיתי את הבקשה, לאחר שמצאתי, על יסוד העדויות שנשמעו בפניי, כי לא התקיימו בין הצדדים גמירת דעת ומסוימות הדרושות לכריתת חוזה. בתוך כך, ציינתי כי חרף טענות הצדדים שלפיהן התנהלות המגעים ביניהם נעשתה באמצעות עורכות הדין והמתווכים מטעמם, לא הוגשו תצהירים מטעם מי מעורכות הדין או המתווכים.
התובעת הגישה בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 3.2.25 (רע"א 21735-02-25 אלה פדווה נ' דניאל משה קירשנבאום [נבו]). בהחלטתה מיום 13.3.25 הציעה כב' השופטת ר' רונן כי בקשת רשות הערעור תימחק, תוך ששני הצדדים ישמרו על זכויותיהם וטענותיהם. זאת, לאור הבהרת הנתבע כי בשלב זה הוא אינו מבקש לקדם עסקה למכירת הדירה. התובעת התנגדה להצעה זו, והנתבע הסכים לה.
בהחלטת כב' השופטת רונן מיום 24.3.25 נקבע כי מאחר שהנתבע הודיע כי בשלב זה הוא אינו מתכוון למכור את הדירה, אזי ככל שיבקש לקדם מכר של הדירה לפני מתן פסק דין בהליך, הוא יידרש לעדכן את התובעת על כך לפחות 14 ימים לפני השלמת העסקה. זאת, במטרה לאפשר לתובעת לפנות לבית המשפט בבקשה חדשה למתן סעד זמני בפרק הזמן האמור, ככל שתמצא לנכון לעשות כן. ככל שתוגש בקשה כזו, נקבע כי בית המשפט יבחן אותה בהתאם למכלול הנסיבות הקונקרטיות שיהיו באותה עת; ובכלל זה תוך שייתן דעתו גם לשיקולי מאזן הנוחות הרלוונטיים במועד קבלת ההחלטה. עוד הובהר כי ככל שתוגש בקשה - הנתבע לא יתקשר בהסכם למכירת הדירה עד למתן החלטה חדשה של בית המשפט. אשר לסיכויי התביעה, נקבע כי בית המשפט איננו מחווה דעתו, וכי העניין ייבחן על ידי בית המשפט המחוזי במסגרת הדיון בתביעה לגופה.