ביום 12.6.25 הגישה התובעת את ראיותיה, ובכללן תצהיר עדות ראשית מטעמה; תצהיר מטעם עורכת הדין רחלי; תצהירו של המתווך טל; וכן חוות דעתה של השמאית, הגב' מורן לביא-לבנה.
ביום 7.7.25 הגיש הנתבע את ראיותיו, ובכללן תצהיר עדות ראשית מטעמו; תצהיר מטעם רעייתו, הגב' עדי; תצהיר מטעם עורכת הדין ליהי; תצהירו של המתווך ספיר; וכן תצהירו של יועץ המשכנתאות, מר אמיר הרמן.
דיוני הוכחות נערכו ביום 26.4.26 וביום 6.5.26.
כאמור, בתום דיון ההוכחות שנערך ביום 26.4.26 הודיעה התובעת כי אינה עומדת על הסעד ההצהרתי לאכיפת החוזה, אלא אך על הסעדים הכספיים להם עתרה בכתב התביעה.
טענות התובעת
התובעת טענה כי מכלול הנסיבות, ובפרט טיוטות ההסכם והתכתבויות הווטסאפ שהוחלפו בין באות כוח הצדדים, מעידים על קיומם של מפגש רצונות, גמירת דעת ומסוימות הנדרשים לשם השתכללותו של חוזה מחייב. לטעמה, הצדדים הגיעו להסכמה ביחס לכלל התנאים המהותיים של העסקה, ובכלל זאת התמורה בסך 2,030,000 ₪, מועד מסירת החזקה בדירה ביום 10.7.2025, אופציית שכירות הדירה למשך שלושה חודשים נוספים, וכן נשיאת התובעת באחריות לחריגת הבנייה. התובעת הוסיפה וטענה כי נעתרה לכל דרישותיו של הנתבע והסכימה ללוח התשלומים המעודכן שהוצע על ידי באת כוחו, ובכך, לשיטתה, הושלם הליך של הצעה וקיבול מחייב.
עוד טענה התובעת כי הנתבע נהג בחוסר תום לב קיצוני, בכך שסיכל את חתימת ההסכם בשלב האחרון של המשא ומתן, וכי טענתו לפיה לא הושגה הסכמה באשר לתנאי התשלום אינה אלא אמתלה שהועלתה בדיעבד, בניסיון להימנע מאכיפת ההסכמות שאליהן הגיעו הצדדים. נטען כי הנתבע ורעייתו אישרו בחקירותיהם כי תנאי התשלום ותוכן ההסכם לא היוו את הטעם לביטול העסקה, וכי החלטתם לסגת ממנה נבעה מכך שלא עלה בידם למצוא דירה חלופית מתאימה. התובעת הוסיפה וטענה כי הסתמכה באופן מלא על מצגיו והתחייבויותיו של הנתבע, ובעקבותיהם מכרה את דירתה היחידה בקריית ביאליק, תוך שנגרם לה הפסד כספי משמעותי. לפיכך, לשיטתה, היא זכאית לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה עקב הסתמכותה על התנהלות הנתבע.
לאור כל האמור, עתרה התובעת לחיוב הנתבע בתשלום הפיצוי המוסכם שנקבע בטיוטה, בסך 203,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. לחלופין, עתרה התובעת לפסיקת פיצויי קיום בסך 171,314 ₪ בגין אובדן ההנחה במחיר הדירה, שלטענתה הוענקה לה על ידי הנתבע במסגרת המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים בחוסר תום לב. לחילופי חילופין, עתרה התובעת לפיצויי הסתמכות בסך 132,738 ₪, בגין נזקיה הנטענים עקב מכירת דירתה, אשר לדבריה נעשתה לצורך מימון רכישת דירת הנתבע.