מנגד, רו"ח פרבר, אשר הגיש את חוות-דעתו האחרונה בחודש פברואר 2016, נמנע מלהציג בפני בית-המשפט את הנתונים הכספיים הסופיים לשנת 2015, אף שלא הייתה מניעה שנתונים אלה יהיו בידיו. רו"ח פרבר ביצע את חישוביו לשווי החברה על בסיס מצב ההכנסות עד ליום 1.7.2015 (ראו פס' 170 לחוות-דעתו), למרות שיתכן והכנסות קיץ 2015 היו משנות את התמונה (כאשר יש להביא בחשבון את העובדה כי בקיץ 2014 נערך מבצע צוק איתן, ר' פ/19.4.2016, עמ' 38, ש' 15-14 ). כאשר נשאל רו"ח פרבר מדוע לא ביצע את הערכת השווי שלו על בסיס מלוא הנתונים של שנת 2015 אף שחוות-דעתו האחרונה הוגשה בפברואר 2016, הוא טען כי חוות-דעתו האחרונה לא עסקה בהערכת השווי, ולכן לא נדרש לנתונים אלה (פ/19.4.2016, עמ' 78). ברור שכאשר המומחים חלוקים ביניהם בין היתר בנוגע לשאלה האם ההכנסות החברה בשנת 2015 ירדו, וכאשר קיימת דרך ברורה וחד-משמעית להכריע במחלוקת עובדתית זו, יש לצפות כי המומחה מטעם המשיבים שהנתונים הרלוונטיים מצויים בידיהם, יציג נתונים אלה לבית-המשפט. בחירתו של המומחה מטעם המשיבים שלא לעשות כן מעלה תמיהות, ומחייבת להניח כי מדובר בנתון אשר היה מכביד על המשיבים.
עוד יצוין כי אף אם אכן חוות-דעתו האחרונה של רו"ח פרבר לא עסקה בשאלת השווי, הרי חוות-דעתו השנייה עסקה בהערכת השווי של החברה. חוות-דעת זו הוגשה ביום 14.12.2015, קרי בסוף שנת 2015, כך שהיא יכלה לכלול נתונים כספיים רלוונטיים ביחס לרוב שנת 2015, ולא רק ביחס למחצית הראשונה שלה. האמור לעיל מחזק את הרושם כי המשיבים לא הציגו לבית-המשפט ולצד שכנגד את כלל הנתונים הרלוונטיים לצורך ביצועה של הערכת שווי מהימנה, באופן הפועל כנגדם.
הפגמים בחוות-דעתו של רו"ח סלובודיאנסקי
- יחד עם זאת, חרף העובדה שאינני סבורה כי ניתן להסתמך על חוות-דעתו של רו"ח פרבר לצורך הערכת שווי החברה, אין גם מקום לאמץ במלואה את חוות-דעתו של רו"ח סלובודיאנסקי בהקשר זה. ראשית, חוות-הדעת לוקחת בחשבון כי לחברה היו הכנסות שלא דווחו, והערכת השווי מבוססת על הכנסות אלה. ואולם, כפי שציינתי בפסק-דין זה לעיל, המבקשים לא הוכיחו כי חלק מהכנסות החברה הגיעו לידי המשיבים, ולכן לא ניתן להוסיף לשווי החברה את ההשלכות של ההוצאות המופרזות שהוצאו בה בהקשר של הערכת שוויה.
למעלה מן הצורך אציין כי גם לו היה מקום לקחת בחשבון במסגרת הערכת השווי את מה שרו"ח סלובודיאנסקי כינה "ההכנסות הלא מדווחות", לא היה מקום להביא אותן בחשבון במלואן. קודם כל, גם אם חלק מהמוצרים חולקו ללא תשלום באופן רשלני, אין פירוש הדבר כי כל המוצרים שחולקו ללא תשלום – לא היו צריכים להיות מחולקים כך. מעבר לכך, אילולא היתה החברה מחלקת את כל המוצרים שחולקו בחינם, התוצאה לא היתה בהכרח כי מוצרים אלה היו נרכשים באופן מיידי על-ידי אותם לקוחות שקבלו אותם ללא תשלום. סביר יותר להניח כי בלא החלוקה הזו, המוצרים הללו היו נמכרים רק בשלב מאוחר יותר. ההשלכה על החברה היתה שונה (היא היתה רוכשת פחות מלאי חדש, במועדים מאוחרים יותר).