יובהר, עם זאת, כי העובדה שמדובר בחלוקה מותרת העומדת בתנאי החוק ובחלוקה שקיבלה את אישור בית המשפט, אין פירושה כי מדובר בהחלטות החסינות מפני ביקורת שיפוטית. ככל החלטה של החברה, גם החלטות אלה צריכות להתקבל לטובת החברה תוך עמידה בחובות החלות על האורגנים המוסמכים (חביב-סגל כרך ב 330). זאת ועוד. הקביעה כי החלטות בדבר ניהול מבנה ההון של החברה חוסות, ככלל, תחת כלל שיקול הדעת העסקי, אין פירושה כי אין הן מעוררות קושי. מלבד חששם של נושי החברה שמא הגדלת המינוף תגדיל את הסיכון כי החברה תיקלע לחדלות פירעון (חשש שאינו רלוונטי לערעורים דנן), קושי מרכזי נובע מהמתח הפוטנציאלי בין טובתו של בעל השליטה לטובתה של החברה. הדברים פורטו בחלקו הראשון של פסק הדין, ונשוב ונזכירם אך בקצרה.
- ברגיל, להוציא מצבים של קיפוח המיעוט ומצבים בהם בעל השליטה והחברה ניצבים מצדדיו המנוגדים של המתרס (כגון עסקה של החברה עם בעל השליטה או מכירת השליטה בחברה), כאשר מדובר בהפעלת שליטה בחברה, ישנו מפגש אינטרסים בין בעל השליטה לחברה וליתר בעלי המניות (חביב-סגל כרך א 634). בעל השליטה, בהיותו הגורם שהשקעתו ההונית בחברה היא הגדולה ביותר, מעוניין להשיא את רווחי החברה ואת מחיר המניה ככל הניתן, באופן העולה בקנה אחד עם תכלית החברה להשיא את רווחיה (סעיף 11(א) לחוק החברות). בכך מתמזג האינטרס של בעל השליטה באינטרס של החברה, ולמצער צפויה להתקיים חפיפה משמעותית בין השניים. ואולם, כאשר בעל השליטה רכש את גרעין השליטה בעזרת מינוף משמעותי, קיים חשש לקיומו של קונפליקט בין האינטרס הפרטי שלו לאינטרס של החברה. בפרט, עשוי להתעורר חשש שמא בעל השליטה ייקלע למצב שבו צורכי הנזילות שלו, הנובעים מהתחייבותו לעמוד בתנאי פירעון ההלוואות שנטל לשם רכישת השליטה, יובילו אותו לקדם מדיניות של הוצאת ערך מהירה מהחברה באמצעות חלוקת דיבידנדים מוגברת, ואף תוך הגדלת חובות החברה באמצעות גיוסי חוב. זאת, אף אם טובת החברה מחייבת שימוש בהון המדובר לצרכים אחרים. בכך עלול בעל השליטה החדש לפעול לטובת עצמו באופן המנוגד לטובתה של החברה (ראו פס' 19 לעיל).
- החשש שמא בעל השליטה יפעל להוצאת ערך מן החברה בדרך של חלוקת דיבידנדים לקידום טובתו האישית על חשבון טובתה של החברה, אינו ייחודי למצבים של רכישה ממונפת. למעשה, כל אימת שצורכי הנזילות של בעל השליטה הם דוחקים במידה כזו, שבה הנזק שייגרם לו באופן אישי אם לא יחולק דיבידנד, צפוי להיות גדול מהנזק שייגרם לחברה ולו כבעל השליטה בעקבות חלוקת דיבידנד, עלול להיווצר מתח בין טובתו לבין טובת החברה. במילים אחרות, העובדה שצורכי הנזילות של בעל השליטה נובעים מהצורך לפרוע הלוואות ששימשו אותו לרכישת השליטה בחברה, אין בה כשלעצמה כדי להגביר את ניגוד העניינים הפוטנציאלי בינו לבין החברה. בה במידה, ייתכנו מצבים שבהם צורכי הנזילות של בעל השליטה ינבעו מהצורך לפרוע הלוואות שנטל באופן פרטי, למטרות שאינן קשורות בהכרח בחברה הנרכשת. גם אז, ייתכן שחלוקת דיבידנד, המשרתת את טובתו הפרטית של בעל השליטה, לא תעלה בהכרח בקנה אחד עם טובת החברה.