לטעמי, אלמנט נוסף הטעון הוכחה על ידי התובע-המבקש בשלב הראשוני, הוא קיומו של שינוי משמעותי במבנה ההון של החברה. לא כל אימת שחברה מחליטה על חלוקת דיבידנד לאחר רכישה ממונפת, הדבר מעיד כי בעל השליטה "מושך בחוטים" ומנתב את ההתנהלות העסקית של החברה לטובתו הפרטית בלבד, או כי נושאי המשרה מבכרים את טובתו על פני טובת החברה. מנגד, ככל שמדובר בשינוי משמעותי יותר במבנה ההון של החברה בעקבות רכישה ממונפת, עשוי הדבר להוות אינדיקציה לכך שצורכי הנזילות של בעל השליטה אמנם עמדו ברקע קבלת ההחלטה. בעוד שאין לדרוש מהתובע-המבקש להוכיח את מצבו הפיננסי של בעל השליטה, אין כל מניעה לדרוש ממנו להוכיח את היקף השינוי במבנה ההון של החברה.
- ודוק: הנטל הראשוני לסתור את כלל שיקול הדעת העסקי אמנם מוטל על כתפי התובע-המבקש, אך לבית המשפט שיקול דעת לקבוע מה כובד הנטל הראשוני הרובץ עליו. מטבע הדברים, אין זה מן הדברים הקלים להוכיח השפעה ניכרת של בעל השליטה על הליך קבלת ההחלטות בחברה. אין לצפות מהתובע לשלוף מכובעו הסכם מפורש בין בעל השליטה למי מהדירקטורים המוכיח זאת, הסכם שניתן להניח כי אינו קיים ברוב רובם של המקרים. על מנת להתמודד עם קשיים מסוג זה, וכדי להבטיח שהאפשרות לסתור את כלל שיקול הדעת העסקי לא תיוותר בגדר אפשרות תיאורטית, רשאי בית המשפט להגמיש את הדרישות ולהתאים את משקלו של הנטל הראייתי הראשוני בהתאם לקשיים הראייתיים הרלוונטיים.
כך, על מנת לבסס טענה בדבר השפעה ניכרת של בעל השליטה על הליך קבלת ההחלטות בחברה, ניתן לבחון, בין היתר, את מספר הדירקטורים הקשורים לבעל השליטה; טיב הזיקה ביניהם (קרבת משפחה, תלות כלכלית); מועד קבלת ההחלטה (כגון בסמוך לאחר רכישת השליטה; או בזיקה למועד פירעון ההלוואות ששימשו לרכישת השליטה); והאופן בו התקבלה ההחלטה הרלוונטית (האם התקיים דיון רציני בטרם קבלת ההחלטה? האם נבחנו השלכות? האם התקבלה חוות דעת של גורם מקצועי?). יצויין כי הפרמטר האחרון הנסב על אופן קבלת ההחלטה, קשור בטבורו לחריג השלישי שבכוחו לסתור את כלל שיקול הדעת העסקי, שעניינו בהחלטה "לא מיודעת" שנתקבלה מבלי שנשקלו השיקולים הרלוונטיים. במקרים מהסוג שלפנינו, ניתן לומר כי ככל שההחלטה שהתקבלה היתה פחות מיודעת, כך גובר החשש שמא נושאי המשרה נמנעו מהפעלת שיקול דעת עצמאי ופעלו לקדם את טובתו של בעל השליטה (לדיון ב"דרישת היידוע", רכיביה, היקפה ונפקות אי קיומה, ראו בהרחבה אצל רונן ואשכול. לשיטתן, השאלה מהו התהליך הראוי שבו ינקוט הדירקטוריון בטרם קבלת החלטה כך שתתמלא דרישת היידוע, יכולה אף היא להיות מוגנת בדומה להגנה שמקנה כלל שיקול הדעת העסקי, וככל שמדובר בהחלטה המערבת שיקולים עסקיים, בית המשפט יימנע מלהתערב בה (שם, פרק ה.2 למאמר); עוד בנוגע לדרישה כי ההחלטה שהתקבלה תהא מיודעת, ראו בעניין פיננסיטק, פס' 93-77).