הדרישה להוכיח כי מדובר בשינוי משמעותי במבנה ההון של החברה, קלה ופשוטה יותר. בין היתר, ניתן לבחון מה שיעור הדיבידנד שחולק מתוך רווחי החברה (ככל שמדובר בחלוקה מותרת)? האם מדובר במדיניות חדשה או בהמשך יישום מדיניות קיימת? האם מדובר בחלוקה שאינה מקיימת את "מבחן הרווח" (חלוקה הטעונה אישור בית משפט?) ואם כן – מה היקפה? מטבע הדברים, יש לקחת בחשבון את הנסיבות הקונקרטיות בכל מקרה ומקרה, כל חברה בהתאם למאפייניה, מדיניותה, והתחזית הכלכלית לגבי החברה על רקע תנאי השוק.
- מקום בו עמד התובע-המבקש בנטל הראשוני המוטל עליו, והניח תשתית ראייתית לקיומם של שני האלמנטים האמורים, קרי, חשש להשפעה ניכרת של בעל השליטה על הליך קבלת ההחלטות בחברה ושינוי משמעותי במבנה ההון של החברה, יעבור הנטל אל נושאי המשרה ובעל השליטה. זאת, ברוח המבחן שהתווה בית משפט קמא, אם כי בהתאמות מסוימות:
ראשית, עליהם להוכיח כי בעל השליטה לא היה נתון בקשיי נזילות דוחקים או פתאומיים שהצריכו שינוי מבנה ההון של החברה. מצבו הפיננסי של בעל השליטה הוא פרמטר בעל רלוונטיות, ולטעמי, המקום להידרש לכך הוא לאחר העברת הנטל לכתפי הנתבעים-המשיבים. אפנה בהקשר זה לדו"ח הוועדה לבחינת הסדרי חוב בישראל (נובמבר 2014), הכולל, בין היתר, המלצות לקביעת כללים למתן הלוואות לרכישות ממונפות. בין המלצותיה, הציעה הוועדה להטיל חובת גילוי על מי שמחזיק או רוכש מניות שליטה בתאגיד, לרבות בנוגע להיקף החוב ותנאי פירעונו; לכמות מניות התאגיד הנרכש ששועבדו לגורם המממן; ולקיומן של התחייבויות מול הגורם המממן, בכלל זה בנוגע לתכנית חלוקת דיבידנדים (שם, עמ' 11-10, 76-75; וראו בפס' 99 לפסק דינו של בית משפט קמא, שם צוטטו חלקים מדו"ח הביניים של הוועדה; לנוסח הדו"ח הסופי ראו באתר האינטרנט של משרד האוצר: http://mof.gov.il/Committees/DebtRegularizationCommittee/DebtRegularizationCommittee_Makanot_Report.pdf).
מכל מקום, השאלה אם יש מקום להטיל על בעל שליטה חובת גילוי חדשה היא שאלה למחוקק ולגופים הרגולטוריים לענות בה. יוער, כי לא בכדי ההמלצות הנ"ל נכללות במסגרת דו"ח העוסק בבחינת הסדרי חוב בישראל. הדבר מתיישב עם ההנחה שהוזכרה לעיל, כי החשש העיקרי בנוגע לשינוי מבנה ההון בעקבות רכישה ממונפת הוא החשש מפני פגיעה באיתנות החברה.
באשר לפרמטרים שבכוחם ללמד על מצב הנזילות של בעל השליטה, אין מדובר ברשימה סגורה, ואפנה בהקשר זה לעניין רוזנפלד, שם פירט בית המשפט מספר פרמטרים, ביניהם: גובה הסכום הדרוש לבעל השליטה; מידת הדחיפות; היקף ההון העצמי של בעל השליטה והחלופות העומדות לרשותו מלבד חלוקת דיבידנד; והשאלה אם בעל השליטה ערב באופן אישי לחובות המדוברים (שם, בפס' 124).