"ת. קודם כל הנושאים האלה עלו ועולים בכל דיבידנד שאנחנו מחלקים, אנחנו בודקים את נזילות החברה.
ש. וזהו?
ת. ואנחנו בודקים עם זה הנחות, מה ההנחות של ההכנסות הרווחיות וההשקעות והצרכים העתידיים ורק כשאנחנו מקבלים התרשמות שלא צריכה להיות בעיה מבחינת בזק לחלוקת הסכומים מאשרים את הדיבידנד" (שם, עמ' 910-909).
התנהלות זו, כך נראה, אפיינה גם את הדירקטוריון הקודם של בזק, כפי שתיאר יואב רובינשטיין, שכיהן בו כדירקטור:
"לפני חלוקת דיבידנד הדירקטוריון תמיד בחן דרך מצגת נזילות את תחזית תזרים המזומנים שלקחה בחשבון גם את התכנית העסקית של החברה, סיכונים, סיכויים, וצרכי מזומנים לרבות חלוקת דיבידנד ובסופו של דבר בין אם זה, זה לעצם חלוקת הדיבידנד" (שם, עמ' 1066).
וראו גם עדותו של אלן גלמן, סמנכ"ל הכספים של בזק, כי "לא היה ולא נברא אישור דיבידנד בבזק בלי מצגת על נזילות בדיון, לא רק בדירקטוריון, גם בוועדת המאזן", וכי תמיד נבחנו המקורות והצורך לגייס (שם, עמ' 691, 706).
- על רקע האמור, איני סבור כי העובדה שלא נערך דיון שכותרתו "כדאיות המשך מדיניות החלוקה", מצדיק סטייה מכלל שיקול הדעת העסקי. כפי שעולה מהעדויות לעיל, מדי חצי שנה, עובר לכל החלטה של הדירקטוריון להמליץ בפני האסיפה הכללית על חלוקת דיבידנד, הוצגו תחזיות בנוגע להכנסות, רווחים וצרכים עתידיים. לטעמי, הדבר אינו מתיישב עם הטענה כי הדירקטוריון הסתפק בבחינה טכנית של השאלה מהו שיעור הרווח הנקי שהצטבר בקופת החברה ושימש חותמת גומי לאישור החלוקה, אלא מלמד כי כדאיות המהלך נבחנה אד-הוק, עובר לכל חלוקה וחלוקה.
כפי שצוין, אף אין מדובר בשינוי מדיניות של החברה, אלא בהמשך של מדיניות קיימת של חלוקת דיבידנד מותרת לפי חוק החברות. משכך, אף אם אניח לטובת המערערים ולצורך הדיון, כי עמדו בנטל להראות כי לבעל השליטה היתה השפעה ניכרת על תהליך קבלת ההחלטות בחברה, איני סבור כי הם עמדו בנטל הראשוני המצדיק העברת הנטל אל המשיבים. די בכך כדי לקבוע כי כלל שיקול הדעת העסקי עומד בתוקפו, ועמו החלטות החברה בנוגע לחלוקת הדיבידנד השוטף.
למרות זאת, למעלה מן הצורך, אמשיך לשלב הבא של מבחני הביקורת השיפוטית, כביכול עמדו המערערים בנטל הראשוני המוטל עליהם. לשיטתנו, במקרה זה עובר הנטל למשיבים להראות כי לבעל השליטה לא היו צרכי נזילות דוחקים וכי ההחלטה שנתקבלה היתה בעלת היגיון עסקי סביר. נבחן את הדברים.