בניגוד לאופן בו ביקשו המערערים להציג את הרווח שהוביל לחלוקת הדיבידנד המדובר, אין מדובר ברווח שנבע מ"שערוך" שווייה של חברת "יס". מעדותם של גלמן ורובינשטיין עולה, והדברים אומצו על ידי בית משפט קמא (פס' 157 לפסק דינו), כי אלמלא היו דוחותיהן של בזק ו"יס" מאוחדים מלכתחילה, היה הרווח הנקי של בזק גדול יותר באותן שנים, שכן חברת "יס" רשמה הפסדים באותה תקופה. רווח זה אמור היה להיות מחולק לבעלי המניות בהתאם למדיניות חלוקת הדיבידנדים של בזק. איחוד דוחות בזק ו"יס" הוביל אפוא לרישום הפסדים בספריה של בזק מעבר להפסדיה בפועל, שכן ההפסדים נרשמו כביכול בזק מחזיקה במלוא מניותיה של "יס", בעוד שבפועל היא החזיקה רק בכמחצית מהן. הפסדים אלו הקטינו את הרווח הנקי של בזק באותן שנים, באופן שהקטין את שיעורם של הדיבידנדים שחולקו. והנה, בעקבות פסק הדין בעניין יורוקום, נאלצה בזק להפריד את דוחותיה של "יס" מדוחותיה. הפרדה זו הביאה לכך שההפסדים שנרשמו בְּיֶתֶר בספרי בזק, "נמחקו" כביכול והספרים "תוקנו". תיקון זה יצר לבזק רווח חשבונאי חד-פעמי בסך של כ-1.5 מיליארד ₪, שנכלל ברווח הנקי שלה (על כך שאין מדובר ב"שערוך", ראו גם דבריו של תורג'מן בעמ' 1003 לפרוטוקול).
ובקיצור, הגם שהרווח שצמח לבזק בעקבות הפרדת דוחות "יס" הוא רווח חשבונאי, שלא נבע מתזרים מזומנים בפועל, הרי שדווקא ההפסדים שנרשמו בספרי בזק בשנים קודם להפרדת דוחות בזק ו"יס", הם שהיו "על הנייר" והובילו להקטנת הרווח הנקי בר-החלוקה של בזק באותן שנים. מכל מקום, מדובר כאמור בהערה טרמינולוגית, שאינה בעלת נפקות לשאלה אם מדובר ברווח בר חלוקה (ראו והשוו לדבריי בע"א 8783/14 צ.א.ג תעשיות בע"מ נ' פקיד שומה תל אביב, [פורסם בנבו] פס' 15 (23.8.2016) (להלן: עניין צ.א.ג)).
- שנית, הערה כרונולוגית.
בדומה לדברינו בנוגע למדיניות החלוקה של בזק, גם סוגיית חלוקת הרווח החשבונאי שנוצר בעקבות הפסקת איחוד דוחות "יס", הורתה ולידתה בתקופה שקדמה לכניסתם של אלוביץ' ובי-קום לתמונה. כאמור, פסק הדין בעניין יורוקום וההודעה של בזק בדבר הפסקת איחוד דוחותיה עם דוחות "יס", ניתנו בחודש אוגוסט 2009, כחודשיים לפני עסקת הרכישה של בי-קום וכשמונה חודשים לפני העברת השליטה בפועל. החלטת הדירקטוריון ואישור האסיפה הכללית לחלוקה נתקבלו גם הם לפני העברת השליטה לידי בי-קום. אין תימה, אפוא, כי בית משפט קמא קבע כי "לא נמצא... כי קיים חשש ממשי כי לאלוביץ' הייתה השפעה כזו או אחרת על התהליך בו הופסק איחוד דוחות יס ונרשמו הרווחים שנבעו לחברה כתוצאה מכך" (פס' 172 לפסק הדין, ההדגשה הוספה – י"ע). די בכך כדי לקבוע כי המערערים לא עמדו בנטל הראשוני המוטל עליהם.