מנגד, ניתן להצביע על שורה של טעמים המקהים את החשש הטמון בבחירתה של בזק לפנות דווקא לחברת גיזה. ראשית, נזכיר כי גיזה כלל לא התבססה על הפחתת ההון בתכנית המימון שבנתה בשעתו עבור בי-קום; שנית, לא נעלמה מעיניי עדותו של אידלמן כי בזק כלל לא סברה שהיא זקוקה לחוות דעת חיצונית בעניין זה, וכי היה זה עו"ד רובין שהמליץ להם להיעזר בחוות דעת (פרוטוקול, עמ' 866); אף יש היגיון בטענה כי הבחירה בחברת גיזה נעשתה משיקולי יעילות, דווקא בשל היכרותה עם חברת בזק, במקום לשכור את שירותיה של חברה חדשה שתידרש להשקיע משאבים לצורך לימוד נתוניה של בזק מבראשית; לבסוף, באשר להערתו של בית המשפט המחוזי בעניין ע.ל.א.ן, הרי שהדברים נאמרו במסגרת הליך בו נדרש בית המשפט לוודא כי מתקיים "מבחן יכולת הפירעון" על מנת להבטיח את עניינם של הנושים, כך שאין הכוונה כי הבחירה בגיזה היתה נגועה בניגוד עניינים בין אלוביץ' לחברה או לבעלי מניותיה.
בסופו של דבר, אני נכון להניח כי עצם הבחירה בחברת גיזה אכן לא יצרה חשש לניגוד עניינים. ואולם, בנסיבות שלפנינו, אין בכך כדי לאיין את החשש שמא הבחירה בחברת גיזה – לה היה אינטרס בהצלחת המהלך של רכישת השליטה – נעשתה במחשבה תחילה, בעקבות השפעה של אלוביץ' על תהליך קבלת ההחלטה בבזק בעניין זה.
(-) הרכב הדירקטוריון – ההחלטה להמליץ בפני האסיפה הכללית על הפחתת ההון, התקבלה כאמור לאחר העברת השליטה לידי בי-קום, על ידי הדירקטוריון בהרכבו החדש. המשיבים הפנו בעניין זה לטעות שנפלה בפסק דינו של בית משפט קמא, שציין כי 7 מתוך 13 חברי דירקטוריון בזק מונו מטעם אלוביץ', כאשר בפועל מדובר היה ב-6 דירקטורים כולל אלוביץ' עצמו (פס' 153 סיפא); ראו גם עדותו של גלמן, עמ' 591 לפרוטוקול). נוסיף, כי הדירקטורים שמונו מטעמו של אלוביץ' לא קיבלו שכר ישירות מבזק, אלא מחברת יורוקום, החברה שסיפקה שירותי ייעוץ לבזק, שהיא כאמור חברה פרטית באמצעותה החזיק אלוביץ' בבזק בשרשור (עדות תורג'מן, מנכ"ל בי-קום, עמ' 1032 לפרוטוקול).
- לסיכום: האפשרות לבצע הפחתת הון הוצגה בפני אלוביץ' בטרם רכש את השליטה בחברה, וטענת אלוביץ' כי כלל לא התעניין בכך נדחתה בבית משפט קמא; לאחר העברת השליטה לידי אלוביץ', המהלך של הפחתת ההון נדון עם אלוביץ' בכובעו כיועץ של בזק, ורק לאחר מכן הועבר לדיון בדירקטוריון; החברה שנשכרה על ידי בזק לצורך מתן חוות דעת כלכלית בנוגע לביצוע הפחתת ההון, היא אותה חברה שבנתה עבור אלוביץ' את תכנית המימון לרכישת השליטה בחברה; ההחלטה על ביצוע המהלך נתקבלה על ידי הדירקטוריון החדש, שחלק משמעותי ממנו (הגם שלא רובו) היה מטעמו של אלוביץ', לרבות אלוביץ' עצמו, בנו וכלתו. לנוכח הדברים, כבית משפט קמא, אף אני סבור כי הצטברות הנסיבות המתוארות מעוררת את החשש כי לאלוביץ' היתה השפעה על תהליך קבלת ההחלטה בחברה לגבי הפחתת ההון. כפי שעוד צוין לעיל, המהלך של הפחתת ההון אף היה בגדר שינוי משמעותי במבנה ההון של החברה. צירוף הדברים מוביל אפוא למסקנה כי עלה בידי המערערים לעמוד בנטל הראשוני המוטל עליהם בהתאם לסטנדרט "הבחינה המוגברת".