על אף האמור, אני מצטרף למסקנתו של בית משפט קמא (פס' 180 לפסק דינו), כי אין בכך כדי לפגום במהלך באופן המצדיק קבלת הערעור.
ראשית, הפרסום ריפא בדיעבד את הפגם. שנית, הדוחות הכספיים של בזק התפרסמו ועמדו לנגד עיניהם של המשקיעים, שהיו ברובם משקיעים מתוחכמים, גופים מוסדיים וקרנות השקעות, שמן הסתם היטיבו להבין כי המהלך המדובר עשוי להביא את בזק לגייס חוב במידה כזו או אחרת (על המשקל שיש לייחס לגופים המוסדיים עמדנו בפס' 122 לעיל). שלישית, הפחתת ההון תוכננה להתבצע בשש מנות, שכל אחת מהן תוצמד לדיבידנד השוטף החצי-שנתי שעתיד היה להיות מחולק תחת מדיניות חלוקת הדיבידנד של בזק. בניית המהלך בצורה כזו אפשרה לאסיפה הכללית, במידת הצורך, להקטין את שיעור הדיבידנד השוטף, ככל שהיה מתעורר חשש כי החלוקה של הפחתת ההון ביחד עם הדיבידנד תפגע בכושר הפירעון של החברה (זאת בהתאם לסמכותה של האסיפה הכללית לאשר את סכום הדיבידנד או להקטינו, מכוח סעיף 307(1) לחוק). כך אף הוצגו הדברים לדירקטוריון בזמן אמת על ידי יו"ר הדירקטוריון דאז, שלמה רודב (פרוטוקול ישיבה מיום 30.12.2010 בעמ' 6). והנה, החלוקות כולן אושרו על ידי האסיפה הכללית פעם אחר פעם ברוב של כ-99%, גם לאחר שפורסמה הודעת ההבהרה מצד החברה בדבר הצורך בגיוס חוב. מכאן, שגם אילו היתה ההודעה נמסרת מלכתחילה, לא היה בה כדי לשנות מן התוצאה. העובדה שבזק לא הודיעה מראש לאסיפה הכללית על הנחתה של גיזה כי הפחתת ההון תחייב גיוס חוב, אינה עולה אפוא כדי פגם היורד לשורשו של עניין.
נוסיף בהקשר זה, כי לאחר שנתקבלה ההחלטה לבצע את הפחתת ההון, המהלך נתמך בחוות דעת של מספר מומחים, שאישרו כולם כי המשך המהלך של הפחתת ההון בצד חלוקת הדיבידנד השוטף, אינו פוגע ביכולת הפירעון של בזק ובאיתנותה הפיננסית (ראו שלוש חוות דעת מטעם פרופ' דן גלאי ופרופ' צבי וינר מחודשים אוגוסט 2012, מרץ 2013 ואוגוסט 2013 (מוצגים 7-5 למוצגי בזק), וכן שלוש חוות דעת מטעם פרופ' אמיר ברנע שניתנו עבור נאמני אגרות החוב של בזק (מוצגים 10-8 למוצגי בזק), שדנו בחלוקת מנות 6-4 של הפחתת ההון והדיבידנדים אליהן הוצמדו).
- כאשר משקללים את כל הנתונים יחדיו, החל ממצבה העסקי האיתן של בזק לאורך התקופה כולה; דרך ההיגיון העסקי בהגדלת רמת המינוף של בזק (יוזמה שנולדה עוד בטרם עברה בזק לשליטתה של בי-קום); המצב ששרר בשוק והתקופה הנוחה לבצע גיוסי חוב; ההשקעות המסיביות שביצעה בזק במקביל באותה תקופה; התימוכין לביצוע המהלך על ידי מספר מומחים; המבנה של הפחתת ההון (6 מנות בצמוד לדיבידנד השוטף); והתמיכה הגורפת, פעם אחר פעם, מצד 99% מבעלי המניות
– התמונה המתקבלת היא כי מדובר במהלך עסקי סביר.