עיקרון הגילוי הנאות
- דיני ניירות ערך מושתתים על עיקרון הגילוי הנאות. מכוחו של עיקרון זה מוטלות חובות גילוי שונות על חברות מדווחות, ביניהן חברות ציבוריות וחברות איגרות חוב אשר ניירות ערך שלהן נסחרים בבורסה לניירות ערך בתל אביב בע"מ (להלן: "הבורסה"), ואשר חוק ניירות ערך חל עליהן. משמעותו של עיקרון הגילוי הנאות היא מסירת מידע אודות החברה למשקיעים בניירות הערך שלה או לאלו המעוניינים לעשות כן.
לעיקרון הגילוי הנאות ישנן מספר תכליות. האחת, לאפשר לציבור המשקיעים בשוק ההון לקבל החלטה רציונאלית, מושכלת ומודעת בעת ביצוע פעולות בניירות ערך, זאת, על ידי העמדת מלוא האינפורמציה הדרושה להם לשם כך. המשקיעים זקוקים למידע רלוונטי, מהימן ועדכני בעת קבלת החלטה לגבי השקעתם (ראו אפרים אברמזון "תחזיות ו'מידע רך' בחברה הציבורית - החובה לגלות ועקרונות האחריות המשפטית" משפטים כב 55, 56 (התשנ"ג) (להלן: "אברמזון")). השנייה, למנוע היווצרותם של פערי מידע בין משקיעים שונים בשוק ההון, תוך מניעת שימוש במידע וניצולו על ידי אלו המחזיקים בו בטרם פורסם לכלל ציבור המשקיעים. כך, מאפשר הגילוי למשקיע הפשוט מן הציבור לבצע פעולות בניירות ערך בשוק ההון על בסיס אותו מידע המצוי בידיו של המשקיע המתוחכם. בכך, מביא הגילוי לשוויון בנגישות למידע, ההופך משותף לכלל המשקיעים, וגדלה מידת ההוגנות השוררת בשוק (ה"פ (מחוזי ת"א) 1207/03 דרין נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ, [פורסם בנבו] פ"ד פ"מ(2) 673, 694 (2004) (להלן: "עניין דרין")). לעניין שתי תכליות אלו של עיקרון הגילוי הנאות ראו גם ע"פ 4675/97 רוזוב נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(4) 337, 353 (1999):
"רק גילוי נאות - גילוי ראוי - יאפשר למשקיעים להחליט באורח רציונלי מה יעשו, ובה-בעת ירתיע בעלי-כוח ומקורבים מהתנהגות מניפולטיבית תוך פיקוח על פעילותם".
וראו גם ע"א 5320/90 א.צ. ברנוביץ נכסים והשכרה בע"מ נ' רשות ניירות ערך, פ"ד מו(2) 818, 831 (1992) (להלן: "עניין ברנוביץ").
לעיקרון הגילוי הנאות חשיבות גם לעניין חיזוק אמון הציבור בשוק ההון הישראלי, שכן אמון הציבור מושתת על מידע מלא בדבר החברות שניירות הערך שלהן נסחרות בבורסה (ראו ע"א 218/96 ישקר בע"מ נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ, [פורסם בנבו] פס' 23 לפסק דינו של הנשיא ברק (21.8.1997) (להלן: "עניין ישקר")). רבות נכתב, הן בפסיקה והן בספרות, אודות חשיבות המידע לתפקודו, תקינותו, יעילותו ואמינותו של שוק ההון. חשיבותו ועליונותו של עיקרון הגילוי הנאות הובהרה אף על ידי כב' הנשיא ברק בעניין ישקר, בציינו כי "תפיסת היסוד של דיני ניירות ערך היא גילוי, ושוב גילוי ועוד גילוי" (שם, פס' 20).
- המחוקק הסדיר את חובת הגילוי הנאות בחוק ניירות ערך. חובה זו חולשת על החברה המדווחת הן בשוק הראשוני, בשלב בו החברה מנפיקה ניירות ערך לציבור באמצעות תשקיף, והן בשוק המשני, בשלב בו ניירות הערך של החברה נסחרים בבורסה באופן שוטף. בשוק הראשוני, נדרש התאגיד למסור למשקיעים גילוי בהיקף נרחב, כאשר ההיקף מוסדר בתקנות הדוחות. בשוק המשני, נדרש התאגיד למסור מידע למשקיעים באמצעות דוחות תקופתיים (שנתיים ורבעוניים) ודוחות מיידים. פערי המידע בשוק המשני נוכחים לרוב במערכת היחסים שבין המשקיעים לבין עצמם. המלומד אברמזון עמד על ההבחנה בין השוק הראשוני לשוק המשני במאמרו (שם, בעמוד 73):
"במקרה הראשון, היינו: במקרה של הצעת ניירות-ערך לציבור, ניצב התאגיד בעמדת עליונות אינפורמטיבית מול המשקיעים בו - עמדה שאינה מקובלת בדיני ניירות-הערך הגורסים שוויון במידע בין צדדים לעסקה. במקרה השני אמנם לתאגיד יש מידע פנים, אולם הוא איננו מעורב בעסקה; שהרי איננו מציע ניירות-ערך לציבור, ואילו המוכרים והקונים נמצאים באיזון אינפורמטיבי שרמתו נקבעת על-ידי כמות המידע שסופקה במהלך הגילוי השוטף על-ידי התאגיד".