"מאליו מובן, שהוראה זו היא הוראת מעבר, עד שיתברר אם נחתם הסכם המכר. לא הגיוני לא סביר, שבמקרה שלא נחתם הסכם המכר, תשותק פעילות החברה כליל [...] על כן, יש להבין סעיף זה ככולל הנחה שתוקפו עד המועד שבו יודעים אם הסכם המכר נכרת אם לאו..." (פסקה 36 לפסק הדין של בית המשפט המחוזי).
- עם זאת, בכל הנוגע לתת-סעיף 4.2, קיבל בית המשפט המחוזי את עמדת המשיבות. נקבע כי תכליות שונות עומדות ביסוד כל אחד מתתי-הסעיפים המעוגנים בסעיף 4, וכי הוראת תת-סעיף 4.2 נתקנה כחלק מהסכמות הצדדים כבעלי מניות 'מן השורה' ולא בכובעם של אלה הבאים להיכנס בעסקת מכר עתידית. זוהי לשון פסיקתו של בית המשפט המחוזי:
"זהו סעיף [4.2 - נ' ס'] שאין בו קישור מובנה לחתימת הסכם המכר. הוא מבוסס על כך שגספא עומדת לרכוש את מניות המנהלת באליתן וממילא תהיה שותפה בבעלות על אליתן. המצב הקודם לפי הסכם המוסדות היה שלמינהלת היו צריכים להיות 10 מניות הנהלה מתוך 30, והיתה שורה ארוכה של החלטות חשובות, לרבות החלטה בדבר משיכות בעלים, ודמי ניהול שהיו צריכים להתקבל פה-אחד. הוסכם בהסכם המוסדות, ש-"מניות ההנהלה תזכינה את בעליהן באופן שווה בזכות ובסמכות לניהול החברה". אמנם, הוסכם שיהיו שני מורשי חתימה לחברה, אבל אין זה בלתי סביר שכאשר מוחלף בעל המניות, יוסכם שמכאן ואילך יהיו מורשי החתימה שלושה ביחד כולל נציג בעל המניות הזה. על פי תקנון החברה ניתנה רשות לקבוע מורשי חתימה מעבר לדירקטור היחיד שהוא מר פרנק. על כן, אני קובע שסעיף זה אינו קשור לחתימת הסכם המכר אלא לבעלות המשותפת במניות החברה, והוא תקף ומחייב את הצדדים גם אם לא נחתם הסכם המכר, שאז נותרת גספא בעלת מניות באליתן" (פסקה 37 לפסק הדין של בית המשפט המחוזי).
- קיצורם של דברים – בית המשפט המחוזי דחה את מרבית טענות המערערים, אך הותיר על כנן את הוראות סעיף 4.2. בהתאם לכך, הורה בית המשפט המחוזי על שינוי מנגנון מורשי החתימה וקבלת ההחלטות בחברה. בשולי פסק הדין, קבע בית המשפט המחוזי כי על המערערים למסור לידי גספא, בהיותה בעלת מניות בחברה, את פירוט הפעולות שבוצעו בחברה מיום שנודע להם על רכישת המניות על-ידה (מיום 17.3.2014 ועד ליום 9.11.2015; ראו פסיקתא שניתנה על-ידי בית המשפט המחוזי מיום 7.12.2015).
- מכאן הערעור שלפנינו. בד בבד עם הגשת הערעור, הגישו המערערים בקשה לעיכוב ביצוע, וזו נדחתה בהחלטה מיום 15.5.2016 (השופט ח' מלצר).