...
כב' השופט: אתה אומר שבחוזה שלך אתה דרשת שיהיה כתוב דירת מגורים.
העד: נכון.
כב' השופט: למה דרשת דירת מגורים, נוכח המסמכים שאתה ראית, נוכח המסמכים שאתה ראית, עזוב כרגע את המצב בשטח שראית,
העד: לא, שראיתי שכתוב בשטר חכירה.
כב' השופט: נוכח המסמכים האחרים שאמרו אחרת. נוכח המסמכים האחרים שאמרו אחרת, אתה דרשת שיהיה כתוב דירת מגורים.
העד: נכון." (עמ' 152-150)
...
"העד: ...אני כשקניתי ידעתי שיש פה שטר חכירה, שדי מגביל אותי, למרות שבפועל זה התנהל אחרת..." (עמ' 157)
הנה כי כן, הנאמר ב"הסכם החכירה" היה ברור וידוע הן לחוכרים הראשונים והן לחוכרים אשר זכויות החכירה הועברו אליהם מאחרים.
--- סוף עמוד 34 ---
למותר לציין שהזכויות שהועברו לחוכרים אלו, זהות לזכויותיהם של החוכרים שקדמו להם.
דא עקא, שהתובעים בדברי הסיכום, ניסו להתגבר על "הסכם חכירה" זה, באמצעות העלאת טענות עובדתיות ומשפטיות שגויות לחלוטין.
כך נטען:
"1. ... תביעה זו נשענת על 2 טענות עיקריות: האחת: כי בשנת 2001 המאגר המלונאי בבניין חדל מלהתקיים, שאז אזורים עזבה את הבניין והעבירה את הבעלות ברכוש המשותף בו לידי דייריו כפי חלקם (להבדיל מהיחידה המסחרית בה המשיכו להחזיק), והעבירה את כל זכויותיה כאמור בשטר החכירה [ת3] לדיירי הבניין, שמרגע זה ואילך החלו לנהל אותו בעצמם כבית מגורים משותף...."
...
- ...הרכוש המשותף בפרויקט הועבר אליהם עוד בתחילת שנת 2001. או אז, שנים רבות לפני עסקת קונדה, כשהבניין היה בשפל המדרגה, מוקף יצאניות והרכוש המשותף בו סבל מכשל רב מערכתי. אכן חב' אזורים לא ראתה ברכוש המשותף כבר ערך ממשי כלשהו - ההיפך, היא ראתה בו נטל, בבחינת כאב שיניים של ממש, והחליטה להעבירו מסטטוס של מלון דירות לסטטוס של בניין מגורים מלא שהנו בית משותף לכל דבר ועניין!...
- הערה שלישית – על הכוח המשפטי של אזורים: בשים לב לחשיבות השאלה מה בעצם הוסכם בין הדיירים לבין אזורים וכיצד בוצעה ההסכמה בפועל, נבקש לעמוד על המסמך שהועמד ברוממות גרונם של הנתבעים בתיק זה – הלא הוא "שטר החכירה" המפורסם. אין צריך לומר, כי עסקינן במסמך דרקוני, שנולד לצורך ניהול הבניין כמלון דירות באופן שבו בעל המלון, אזורים, יוכל להמשיך ולתחזק ולנהל את כל השטחים הציבוריים בפרויקט ככזה."
...
- ואכן, בראשית שנות ה-2000 החליטה אזורים כי היא מפסיקה את פעילות המאגר המלונאי בבניין וממקדת את פעילותה במקרקעין ביחידה המסחרית בלבד, תוך שהיא מוסרת את כל הזכויותוהסמכויות שהוקנו לה בשטח החכירה בכל הנוגע לרכוש המשותף ומעבירה אותם לבעליהם האמתיים בנסיבות העניין – לדיירי הבניין.
--- סוף עמוד 35 ---
- כך, ביום 21.11.00, פנתה חב' הניהול שפעלה בבניין מטעמה של אזורים למר יוסי קנטי, מנכ"ל חברת מיקדן, וביקשה לתאם מועד לחפיפה בין חברות הניהול, וזאת "בהמשך להודעת נציגות הדיירים בכתב, על החלפת חברות הניהול" [ת82]. ונזכיר, על פי שטר החכירה הסמכות הבלעדית לקביעת חברת הניהול בבניין הייתה של אזורים [ס' 7ב' לת3], באופן המלמד כי מרגע זה ואילך אזורים העבירה את המושכות לדיירי הבניין, לקראת הפסקת המאגר המלונאי [ת8] והפיכת הבניין לבית משותף לכל דבר ועניין. ודוק, הסמכות להחלפת חברת הניהול איננה מתמצית רק בעניינים אדמיניסטרטיביים, אלא כוללת בחובה משמעויות מרחיקות לכת, כשלפי נסח הטאבו [ת3 ו-ת80] גם העברת הבעלות בדירות כפופה להסכמת חברת הניהול. משכך ברי כי סמכות זאת לא הייתה מוקנית לדיירים לולא היוהבעלים האמתיים של הבניין.
...
- והדברים קיבלו תוקף נוסף ביום 30.1.01 באסיפת בעלי הדירות ה-1 שהתקיימה לאחר עזיבתה של אזורים את הבניין... בשורה של החלטות דרמטיות שנתקבלו ע"י דיירי הבניין, בכובעם כבעלי הבניין דה-פקטו [ס' ד', ת10]. כך למשל, דיירי הבניין קיבלו החלטה לשנות את שם הבניין ל"בית מנדרין"; קיבלו החלטה לאשר רשמית את ההתקשרות עם חברת הניהול[ת12] וקיבלו החלטה לאשר את התקנון החדש של הבניין..."
...