מיליון ₪. כן הוכח כי הנאשם לא דיווח על אותן הפקדות במסגרת דיווחיו האישיים (ת/15-ת/21) ואין כל טענה מצדו כי עשה כן.
המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לשאלה האם סכום ההפקדות אשר בוצעו לחשבונות הבנק של נאשמות 3-5 ואשר חושב במסגרת ת/38, הוא סכום ההכנסה אשר הושמטה על ידי הנאשמים. כן קיימת מחלוקת לעניין קיומו של היסוד הנפשי הנדרש להרשעה בעבירות המיוחסות לנאשמים.
- משכך, יש לבחון את השאלות הבאות:
האם הוכיחה המאשימה כי כל הסכומים המפורטים בכתב האישום והמבוססים על ת/38 עונים להגדרה "הכנסה" לגביה קמה חובת דיווח. סוגיה זו יש לבחון בראי טענות הנאשם בדבר עיסוקו בניכיון צ'קים וההכנסות הנובעות מכך כמו גם טענותיו הנוגעות לצ'קים חוזרים. בהקשר זה יש לבחון על מי חל נטל הבאת הראיה ביחס למקור ההכנסות וסכומן.
האם בוססה טענת הנאשם להפסדים בשנים הרלבנטיות, מהי הרלבנטיות של טענה זו לעבירות בהן מואשמים הנאשמים והאם יש בטענתו זו של הנאשם כדי להשפיע על מסקנתי בדבר קיומו של יסוד נפשי הנדרש להרשעה בעבירות המיוחסות לנאשם בכתב האישום.
מה משמעות אי בדיקת הנהלת החשבונות של הנאשם על ידי המאשימה.
מה דינן של טענות ההגנה מן הצדק אשר העלה הנאשם בדבר שיהוי בהגשת כתב האישום, התנהלות החקירה, וטענה בדבר כך שמייצגו של הנאשם, יועץ המס קרמר, לא נחקר כחשוד הגם שידע את העובדות כמו גם טענות הנאשם בדבר ניסיונותיה של המאשימה להציג את הנאשם באור פלילי, בניגוד לדין ומשמעותן.
האם הוכיחה המאשימה את סכום ההכנסות שלא דווחו המיוחס לנאשמים בכתב האישום, קרי, כי הסכומים המפורטים באישומים עונים להגדרת "הכנסה" לגביה קמה חובת דיווח?
- טרם סקירת הראיות, יש להבהיר כי "הכנסה" עליה יש לדווח בדוח והיא מושא סעיף 220(1) לפקודה איננה "הכנסה חייבת" כהגדרתה בפקודה.
כפי שציינה המאשימה, פקודת מס הכנסה מבחינה בין "הכנסה", אשר היא מחזור הכנסותיו של אדם המוגדרת בפקודה, סעיף 1, כ- "סך כל הכנסתו של אדם מן המקורות המפורשים בסעיפים 2 ו- 3, בצירוף סכומים שנקבע לגביהם בכל דין שדינם כהכנסה לעניין פקודה זו. ..." לבין ה "הכנסה החייבת" המוגדרת כ – "הכנסה לאחר כל הניכויים, הקיזוזים והפטורים שהותרו ממנה לפי כל דין."
חובת הדיווח לשלטונות המס היא חובה של דיווח על מחזור, על כלל וסך כל הכנסותיו של אדם. חובת הדיווח אינה חלה רק על ההכנסה של אדם החייבת לצורך המס.