באשר ליסוד הנפשי: כידוע, הוכחת הכוונה הפלילית נעשית על דרך הסקת מסקנות מההתנהגות והנסיבות. משכך, בחנתי את הנסיבות ובכללן פעולות ההסוואה וההסתרה של הנאשם, ובכללן הניהול הסמוי של הנאשמות, השימוש בחשבונות הבנק שלהן, לצד גרסאותיו.
גרסאות הנאשם:
- בעת בחינת טענותיו של הנאשם בעת המשפט ובסיכומיו, יש לתת את הדעת לגרסאותיו של הנאשם כפי שהובאו במסגרת הראיות בפרט בעניינים מהותיים הנוגעים לפעילות החברות ועיסוקו שלו בתקופה הרלבנטית. זאת, על מנת לבחון את רמת האמון שיש לתת בנאשם, בגרסתו כיום וטענותיו המבוססות עליה, וכן לשם בחינת הטענה בדבר העדר יסוד נפשי הנדרש להרשעה.
כידוע, גרסה כבושה חשודה מראש באשר למהימנותה, ראו בהקשר זה: ע"פ 5730/06 גרציאני נ' מדינת ישראל (18.9.1998)
כמו כן, כפי שציינה המאשימה, לשקרים של נאשם משמעות ראייתית. שקר נאשם שהוכח הוא ראיה הפוגעת באמינותו של הנאשם ובמהימנות גרסתו של הנאשם.
ראו ע"פ 9897/05 אלמגור נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(4) 1867, 1879 :
"...במקרה שלפנינו, בו שינוי הגרסאות והשקרים של המערער לא נבעו ממניעים אחרים פרט לניסיון לכסות על אשמתו ... התנהגות המערער מתווספת לשאר הראיות הפוזיטיביות נגדו ומצביעה על אשמתו ...".
שקריו של נאשם מהווים חיזוק לראיות התביעה. בתנאים מסוימים, כאשר השקר הוא בעניין מהותי, ברור, חד משמעי, עשוי הוא להוות אף ראיה עצמאית מסייעת לראיות התביעה, מקום בו
--- סוף עמוד 25 ---
נדרש להן סיוע. ראה ע"פ 8948/12 ג'יהאב נמר נ' מדינת ישראל, ע"פ 5152/91 חליווה נ' מדינת ישראל (לא פורסם), ע"פ 814/81 אל שבאב נ' מדינת ישראל (פ"ד לו (2) 826, 832).
נוסף על כוחן המסייע, משקרי נאשם ניתן להסיק את קיומו של היסוד הנפשי הדרוש להוכחת העבירות, ראה ע"פ 677/84 דוד נ' מדינת ישראל, פ"ד מא (4) 33, 42, ע"פ 231/92 אבו סלאח נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(2) 736 וכן ע"פ 611/80 מטוסיאן נ' מדינת ישראל, פ"ד לה (4) 85, 1122 :
"בית המשפט למד על קיומו של המרכיב הנפשי, כפי שהדבר נעשה בהליכים פליליים לא אחת מתוך מכלול הנסיבות, כולל מטענותיו הבלתי אמיתיות והמתחמקות של המערער .."
גרסת הנאשם היא שהוא עוסק בניכיון צ'קים מאז אמצע או סוף שנת 2004 ואף פעל לניהול הנאשמות בתקופה הרלבנטית, וכך גם בסיכומיו (ראו פרוטוקול מיום 1.7.16 עמ' 675 ואילך). למרות זאת, בגרסאותיו טרם הגשת כתב האישום הסתיר הנאשם את עיסוקו הנטען בארץ. כפי שהפנתה המאשימה, בחקירת רשות המסים (ת/1 מיום 3.6.07) השיב הנאשם לחוקר המס תחת אזהרה: "מאז שנת 2001 אין לי כל עסקים בארץ" (ש' 11), לאחר מכן הוסיף כי הוא "מתפרנס מחסכונות ביטוחי החיים שהיו לי ולילדים שלי" (ש' 13).