לאחר מכן התקיים שימוע נוסף ביום 3.1.11, טרם הגשת כתב האישום, לבקשת ב"כ הנאשם והוא אף הציג נתונים וחומר למאשימה ביום 25/6/2012 . בסופו של יום הוגש כתב האישום ב-5.8.12.
- המאשימה מפנה לכך שהעבירות המיוחסות לנאשמים בכתב האישום, כל אחד על פי חלקו, תחילתן בשנת 2002 והאחרונה שבהן שבהן מתייחסת לשנת 2008. מפנה לכך שדו"ח על הכנסות נאשמת 3 לשנת המס 2007, הוגש ביום 22.8.10 והדוח לשנת 2006 הוגש ביום 30.4.09. הדו"ח האישי של הנאשם לשנת 2008, הוגש ביום 22.10.09.
לא עלתה מצד הנאשם כל טענה בדבר שיהוי בניהול ההליך בבית המשפט (כתב האישום הוגש כאמור באוגוסט 2012), לכן לא מצאתי להידרש לעניין זה או לנסיבות עיכובים ודחיות במועדים
--- סוף עמוד 38 ---
שנקבעו. יחד עם זאת, יש לציין את טענת המאשימה והפנייתה בסיכומיה לדחיות הרבות שהתבקשו על ידי הנאשם, כמפורט בפרק שכותרתו "ההליך שנוהל" בסיכומיה.
דיון והכרעה:
- במסגרת טענותיו הפנה ב"כ הנאשם הפנה לת"פ 15500-05-11 מ"י נ. אסולין (3.2.2015) (להלן: "עניין אסולין"), והפנייתו לע"פ 6922/08 פלוני נ' מדינת ישראל (12.5.2009). בעניין אסולין נקבע כי יתכן ותהינה נסיבות בהן שיהוי כבד אשר גרם לנזק ממשי ומהותי ליכולתו של נאשם להתגונן יביא לביטול כתב אישום. עוד צוין כי בשקילת הנסיבות יש לזכור שאין להפוך את ההגנה מן הצדק למכשיר לקיצורקופת ההתיישנות.
בעניין אסולין הוגש כתב אישום 5 שנים לאחר סיומה של החקירה ו-6 שנים לאחר ביצוען של העבירות. פרשת התביעה לא הסתיימה אף לאחר 10 שנים ממועד ביצוע העבירות בשל מחדלי המאשימה. השופט קרשן ציין כי חלוף הזמן מקהה מחומרת העבירות הנטענות, מקטין את האינטרס הציבורי ומקשה על הנאשם לנהל הגנתו בשל הקושי באיתור מסמכים והשפעת חלוף הזמן על זיכרונם של עדים.
בעניין אסולין עלו כשלים שונים נוספים והצטברותם הביאה בסופו של יום לביטול כתב האישום מטעמי הגנה מן הצדק.
- המאשימה הפנתה לע"פ 2375/12 עמי מזרחי נ' מדינת ישראל (6.8.2013) שם דן בית המשפט בשיהוי בן חמש שנים מיום סיום החקירה בהגשת כתב אישום, ולמעלה משש שנים ממועד ביצוע העבירות. בית המשפט נתן דעתו לחומרת העבירות בהן הואשם המערער, לעובדה שהמערער לא הצביע על פגיעה של ממש בהגנתו כמו גם לעובדה שלמערער הייתה תרומה בחלוף הזמן. לטעמו של בית המשפט במקרה זה התרופה איננה מצויה במישור הכרעת הדין אלא בהתחשבות בעונש, ושיהוי מסוג זה אינו מצדיק ביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק.
ראו גם ע"פ 4434/10 אבי יחזקאל (16.3.2011) אליו הפנתה המאשימה, שם נקבע כי יש לבחון את משך השיהוי, סוג העבירות המיוחסות וחומרתן, את התנהלות הנאשם והפגיעה ביכולותו להתגונן בגין השיהוי שננקט, כל מקרה ונסיבותיו. כן ראה ע"פ 3821/08 שלומוב נ' מדינת ישראל, פסקה 33 (27.10.2008).
- עתה יש לבחון האם קיים שיהוי במקרה דנן, אם נפגעה יכולת הנאשמים להתגונן של הנאשם להתגונן ואם קיים קשר סיבתי בין השניים. ככל שימצא שאכן קיים שיהוי והוא זה שגרם נזק להגנת הנאשם, יש לבחון את עוצמת הדברים ולאזנם מול חומרת העבירות והאינטרס הציבורי שבהרשעה.
- על פי הנטען על ידי ההגנה, הנאשם הועמד לדין בשיהוי ניכר ביחס לאישומים 2-4. אותו שיהוי אף גרם, לצד התנהלות רשלנית של החקירה, לנזק להגנת הנאשם כך שבזמן אמת לא נתפסו ספרי הנהלת החשבונות של הנאשם.
--- סוף עמוד 39 ---
- לטענת ב"כ הנאשם דפי הבנק של הנאשמים היו בידי פ"ש חקירות בזמן אמת (שנת 2007), טרם העברת התיק לפקיד שומה פתח תקווה ולפרקליטות ולמרות זאת החשדות בהקשר זה לא נבדקו באותו המועד.
עוד נטען כי כבר בשנת 2007 ידע החוקר שמעונוב על זהות בעלי הנאשמת 3 (ת/57 ו-ת/58) וכך ידוע היה כי הנאשם הוא בעל השליטה, לאור הצהרה בכתב ידו, אך הנושא לא נחקר. עוד טען כי ידוע היה סוג העסק שנוהל. נטען כי עוד בשנת 2007 יכולה הייתה רשות המסים לתפוס חומר חקירה רלבנטי כגון הנהלת החשבונות של הנאשמת 3, וזו אף הייתה דרושה. למרות זאת, הנהלת החשבונות נתפסה רק במהלך ניהול המשפט, תוך שמיעת הראיות, לבקשת הסניגור. בנוסף, לא נתפס חומר רלבנטי כגון הנהלת חשבונות של חברות עמן עסקה הנאשמת במתן הלוואות. כשביקש הנאשם חומר זה במהלך המשפט, החומרים בוערו. עוד טען כי שיקים שהוציאה החבובות ללווים לא נתפשו והנאשם הועמד לדין ללא חומר חקירה שיאפשר לו להתגונן.