ב"כ הנאשם הפנה לכך שהיה מקום לפנות לרשם החברות ולבדוק מי בעלי החברה, ובוודאי היה מקום לבדוק בהנהלת החשבונות מי מופיע כבעל השליטה.
בנוסף, לטענת ב"כ הנאשם, מראיות שנתפסו עוד במהלך חקירתו של שלום שריג בדצמבר 2007 עולה עיסוקם הנטען ע"י ההגנה של נאשמת 3 ושל הנאשם וזו גם דעתם של מי שבדק וביקר את התיק (אסנת אילאייב ועמוס שמעונוב) תוך הפניה לת/3א והנאשם גם מודה בו.
בהקשר זה מלינה ההגנה גם כנגד אופן התנהלות החקירה וטוענת כנגד ביסוס האישומים הפליליים על ממצאי שומה אזרחיים אשר נערכו "לפי מיטב השפיטה" מבלי שנערכה חקירה בתיק.
- נדבך נוסף בטענה בדבר שיהוי נוגע לאישום הראשון. לטענת הנאשם, החקירה מושא האישום הראשון הסתיימה בסוף 2007 וכתב האישום הוגש בשנת 2012 בגין עבירות אשר בוצעו על פי הנטען בשנת 2005, כך שמיום ביצועה של העבירה חלפו שבע שנים.
טענה זו נטענה באופן משולב עם טענה לפיה לא היה מקום להפריד בין האישום הראשון בכתב האישום דנן לבין כתב האישום שהוגש בפרשת ישראמקו וצריך היה לכלול את האירוע כולו, שחקירתו החלה בשנת 2005 בכתב אישום אחד. לטענת ב"כ הנאשם הקשר בין האישום הראשון לבין נאשמת 3 והחקירה בעניינה מיקרי ואינו בעל נפקות משפטית. לשיטתו אין נפקות לשאלה היכן הופקד הכסף ובין אם הופקד בחשבון הבנק של נאשמת 3 או בכל מקום אחר, לא היה משתנה האישום בפן המשפטי. משכך, לטענתו המתנה עד לסיום החקירה והבדיקה בעניין הנאשמת איננה רלבנטית.
- באשר לשיהוי הנטען ביחס למיוחס לנאשמים באישומים השני – רביעי, אינני מוצאת כי נפל פגם היורד לשורשו של עניין המצדיק ביטולו של כתב האישום.
אכן חלפו כ- 5 שנים מאז פתיחת החקירה בשנת 2007 ועד הגשת כתב האישום אך האישומים השני – הרביעי מתייחסים לשנים מאוחרות לשנת 2005 (עד שנת 2008) כאשר חלק מהדוחות הוגשו רק בשנת 2010, כמפורט לעיל.
--- סוף עמוד 40 ---
הגם שקיים טעם מסוים לטענה לפיה ניתן היה עוד בשנת 2007 לחקור החשדות הנוגעים לאישומים 2-4 ולו בחלקם, משדפי הבנק היו בפני החוקר שמעונוב באותה העת, לטעמי אין המדובר בשיהוי מהותי וודאי לא כזה המקים בסיס לקבלת טענה להגנה מן הצדק. באשר לת/57 ו-ת/58 אלה מתייחסים לחברת באבלס אינק ולא ברורה הטענה בהקשר זה. עוד, אין להתעלם מן העובדה כי פעולות חקירה וביקורת ממשיות בוצעו לאורך התקופה וכן מכך שכבר בשנת 2008 ניסתה המאשימה לזמן את הנאשם לשימוע לגביי חלקן של העבירות.
- בנוסף יש ליתן את הדעת לכך שלנאשם היתה תרומה ממשית למשך החקירה וחלוף הזמן עד להגשת כתב האישום. ראשית – ראו המפורט לעיל באשר להליכי השימוע. שנית ועיקר, התנהלותו המניפולטיבית של הנאשם במהלך החקירה והביקורת, גרסאותיו אשר התבררו כשיקריות במהלך המשפט תרמו לא מעט למורכבותה.
כפי שהתברר במהלך ניהול המשפט ופורט בהכרעת הדין, הוכח כי הנאשם נקט בטקטיקה של הסתרה, מניפולציה ומתן תשובות סותרות ושקריות בחקירותיו לגורמים השונים ובנושאים השונים. כל זאת, כשעבירות בהן עוסקת הכרעת דין זו, בבסיסן מרמה והסתרה, והן עבירות מתוחכמות שחקירתן מורכבת ומורכבות זו התעצמה נוכח ההסברים שהתקבלו במהלך החקירה מהנאשם.
- עוד, יש להוסיף כי גם אם חל שיהוי מסוים כמפורט לעיל, לא הוכח כי השיהוי גרם לנזק להגנת הנאשם. הגם שמקובלת עלי הטענה לפיה היה מקום במסגרת החקירה לנסות ולתפוס את ספרי הנהלת החשבונות שנוהלו (שהתבררו כחלקיים) על ידי מי מהנאשמות, לא הוכח בפני כי נגרמה להגנת הנאשם כל נזק מאי תפיסת המסמכים.
בהקשר זה יש להדגיש כי הוכח על ידי המאשימה, כפי שפורט בהכרעת הדין, שנאשמות 4-5 לא ניהלו ספרי הנהלת חשבונות המתעדים פעילות עסקית בגין ההכנסות מושא כתב האישום או הגישו דוחות מס כלשהם בתקופה הרלבנטית. גם הנאשם עצמו לא טען, בשום שלב, כי הוצאו על ידו חשבוניות או נוהלו ספרים ביחס לאותם תקבולים. להגנה נמסרה הנהלת החשבונות החלקית של נאשמת 3 במהלך המשפט, ומהמוצגים אותם בחרה ההגנה להגיש מתוכה עולה דווקא כי הנאשמים לא ניהלו הנהלת חשבונות המתעדת כנדרש את ההכנסות מושא כתב האישום. ראיה חותכת לכך היא, שעל פי הכרטסת שנתפסה לשנת 2006, והוגשה על ידי ההגנה עצמה, אין כל זכר לתיעוד פעילות עסקית מושא התקבולים לחשבון הבנק – מה שתומך בגרסת יועץ המס קרמר בהקשר זה.