בנוסף יש לזכור כי החקירה בתיק זה נפתחה בעקבות ביקורת מס, בשנת 2007.
בנסיבות אלה אינני מוצאת כי נפל פגם היורד לשורשו של עניין בקבלת ההחלטה להאשים את הנאשם בגין ביצוען של עבירות המס ובכללן העבירות מושא האישום הראשון בכתב אישום נפרד מכתב האישום שהוגש בפרשת ישראמקו. דומה כי גם הנאשם סבר כך בזמן אמת שכן חרף השימוע המשותף לא ביקש לאחד התיק עם התיק בפרשת ישראמקו.
--- סוף עמוד 42 ---
טענת כבר זוכיתי וסיכון כפול:
- טענה נוספת של הנאשם בקשר לאישום הראשון היא טענת "כבר נשפטתי" (כבר זוכיתי) וטענה לסיכון כפול.
לטענתו האישום הראשון מהווה חלק מפרשת ישראמקו ומבוסס על יסוד עובדתי זהה. עוד הוסיף כי הגם שתוקן כתב האישום הנדון לאחר זיכויו של הנאשם בפרשת ישראמקו בהסכמה ונקבעו העובדות המוסכמות, אין בכך כדי לרפא הפגם משטענת "כבר זוכיתי" יורדת לשורש זכותו של הנאשם להליך הוגן. עוד טוען כי טענת כבר זוכיתי איננה זהה לטענת "השתק פלוגתא" שכן עוסקת במעשה כולו כאשר בעצם הבקשה יש הודאה שהמדובר במעשה זהה.
באשר לסיכון כפול – זו דומה לטענת כבר נשפטתי ומטרתה למנוע סיכון של העמדת נאשם פעמיים לדין בגין אותה עבירה כאשר הדגש על העמדת הנאשם בסכנת הרשעה. (ראו בהקשר זה ע"פ רבר נ' מדינת ישראל, פ"ד כח(1), 798, 801-809 (1974) (להלן: "עניין רבר") ורע"פ 938/14 עזאמי נ' מדינת ישראל (3.4.20144).
ראו כב' השופט קדמי בספרו "על סדר הדין בפלילים", חלק שני, כרך א', מהדורת תשס"ט-2009, עמ' 1335 כותב: " משמעותה של טענת ה"סיכון הכפול" היא שהנאשם עמד כבר בעבר ב"סיכון" של הרשעה בשל אותו "מעשה", אך בשל טעם כלשהוא שאינו קשור בתביעה הדיון לא הסתיים בפסק דין מרשיע או מזכה...".
באשר לטענה "כבר זוכיתי", הנוסחה המתוארת בע"פ 132/57 בנימין נכט נ' היועץ המשפטי, פ"ד יא(3) 1544 (להלן: "הלכת נכט") אליו הפנה ב"כ הנאשם מלמדת על כך שזו איננה רלבנטית למקרה שלפני. הגם שזוכה הנאשם מכתב האישום בפרשת ישראמקו וגם שהמדובר באותו המקרה אשר הצמיח לכאורה את שתי העבירות, לא נכון לומר כי מדובר ביסודות עובדתיים זהים לצד הוספת יסוד עובדתי נוסף בשל ביצוע עבירת המס. לשם המחשה, במקרה שלפי, אין המדובר במקרה בו היסודות העובדתיים כללו את הרכיבים א+ב בפרשת ישראמקו ואילו בתיק דנן את א+ב+ג, שאז יכולה הייתה לעמוד הטענה כבר זוכיתי, אלא מקרה בו היסודות העובדתיים בתיק דנן הם א+ג בעוד שבפרשת ישראמקו א+ב. על כן אין במקרה דנן "זהות מעשים" לפרשת ישראמקו ודין הטענה להידחות. עוד יצויין בהקשר זה, כפי שנקבע בעניין רבר "היסודות העובדתיים של העבירות השונות נקבעים על-פי הגדרת העבירות עצמן, ולא על-פי הדברים הנטענים בכתב-האישום".