- המאשימה הפנתה, ובצדק, לכך שהנאשם יודע להבחין היטב, בין החברה כישות נפרדת לבינו, יודע להבחין בין המשמעות של קבלת כספים על ידי החברה, לבין קבלתם על ידו. כך הנאשם בחקירתו הנגדית – 23.2.16 עמ' 291, ש' 1 -
"ש. ב-2/05, חודש לאחר הקמתה של אינפיניטי, קשרת את החברה עם ההסכם עם טרנס נפתא – ת/6. מדובר בהסכם הלוואה לפיו קיבלת 225,000 דולר מהחברה?
ת. לא. יש ניסים ויש חב' אינפיניטי. אני לא קיבלתי סנט אחד. מי שקיבלה את ההלוואה, זאת חב' אינפיניטי.
- הקושי בטענתו זו של הנאשם הוא בכך שבנותנו הסבר זה, מתעלם הנאשם לחלוטין מכך שהכספים שהתקבלו בחברת אינפיניטי כהלוואה ומעולם לא הוחזרו על ידה ניטלו ממנה על ידיו, כאשר על פי ת/41 התמורה בגין אי החזרת כספים אלה הייתה מניותיו של הנאשם בחברת אינפיניטי.
הנאשם מנסה להיבנות מכך שהכספים שהועברו מחברת טרנס נפטא הועברו לחשבון חברת אינפיניטי כהלוואה ולא לחשבונו הפרטי. אין בנקודה טכנית זו כדי לשנות את מסקנתי. מקום בו המסד העובדתי מלמד על כך שגם אם הכספים התקבלו טכנית אצל חברת אינפיניטי הלכה למעשה היו בשימושו הבלעדי של הנאשם, כפי שהוא עצמו אישר, כשבסופו של יום נתן תמורתם את מניותיו.
- יש לציין כי יועץ המס של הנאשם, עידו קרמר, לא ידע על הקמת אינפיניטי ולא על ההתקשרות עם טרנס נפטא. על כל אלה למד בדיעבד, לקראת המפגשים עם פקיד השומה. (ראו עדות עידו קרמר, ביום 16.4.15 ראו עמ' 191 החל מש' 14 וראו גם הנאשם על כך שלא אמר ליועץ המס – ת/1 ש' 161, ש' 214).
יתרה מכך, לדבריי עידו קרמר, ולאחר שהוצג בפניו המסד העובדתי המבסס את האישום הראשון, "כמובן שיש כאן אלמנט של מס שצריך לדווח עליו. זה ברור". (עידו קרמר 16.4.15 עמ' 191 ש' 31) (וראה גם חקירתו הנגדית של עידו קרמר (16.4.15 עמ' 205 ש' 1).
- הנאשם טען בסיכומיו להעדר היסוד הנפשי הנדרש להרשעה בעבירות המיוחסות לו שכן לטענתו העובדות גולו על ידו במלואן. משכך, טען כי לכל היותר ניתן היה להאשימו בעבירה של אי הכללת פרט לפי סעיף 217 לפקודה.
ב"כ הנאשם הפנה לכך שהדוח השנתי של הנאשם הוגש ביום 26.10.2006 (ת/18 הוגש ביום 31.10.2006). ביום 1.3.2007, כמפורט בת/24ב ניתן הסבר מטעם הנאשם במסמך ששלח לרשות המסים והוא צירף להסבר את הסכם ההלוואה ואף חזר על ההסבר ביום 19.4.07 (ת/26ב) מסמך נוסף מטעמו, וכך גם בישיבה שנערכה ביום 16.5.2007 (ת/76). כמפורט ע"י ב"כ הנאשם, בתמצית