עוד ראוי לציין, כי אבי נשאל במהלך חקירתו הנגדית האם דיווח להנהלה של המדגה על הפגישה שהייתה לו עם עו"ד עוז ועל ההמלצות שלו והשיב בשלילה. עם זאת טען כי עניינו של מקלדה נידון בוועד. בהמשך כשנשאל מדוע אין לכך כל ביטוי באף פרוטוקול של וועד ההנהלה בו הוא נהג לרשום במרבית הישיבות, השיב תשובה שאינה מתקבלת על הדעת ולפיה: "רשום, אני יכול להגיד לך שגם, שכמו כל דבר יש פה הרבה דברים שנערכו כאו.קיי בדיעבד, הייתה ישיבה, לא נרשם פרוטוקול. רשמה הפקידה פרוטוקול לפי מה שהנחה אותה ואבי, בוא תחתום תאשר שלום על ישראל" (עמ' 797 לפרוט' שורות 18 – 22). בהמשך אף אישר מפורשות כי חתם על הפרוטוקולים מבלי שקרא אותם (עמ' 798 שורות 1 – 4). מעיון בחלק מהפרוט' כ/7 – כ/9 שצורפו לתצהירו של אבי, עולה כי פר' אלה נרשמו על ידו ולא על ידי אדם אחר, על כן הנני דוחה מכל וכל את תירוציו והסבריו שטען להם בעדותו בהקשר זה.
כאן המקום להדגיש כי הן בהגנתם והן בעדויותיהם, ניסה כל אחד מהנתבעים לגלגל את האחריות לעברו של הנתבע האחר. למעשה כל אחד מהם טען כאילו הוא הורה להפסיק את אספקת הדגים למקלדה ואילו חברו הורה להמשיך לספק בכל זאת. אבי בעדותו אף טען כי סירב להעמיס דגים למקלדה אך העובדים נאלצו להעמיס על פי הוראה מפורשת שקיבלו מצבי (עמ' 793). עדות זו סותרת את עדותו של מרגלית אשר העיד כי בשיחותיו עם עובדי המדגה, אף אחד מהם לא אמר שאבי עיכב בזמן אמת את המשלוחים (עמ' 316). במחלוקת עובדתית זו אני מעדיף את גרסת מרגלית על פי עדותו של אבי, בפרט כאשר עדותו של מרגלית הייתה רצופה, סבירה ומשתלבת עם שאר הראיות בתיק.
לסיכום, אני מקבל את טענות התובעים על פיהם הנתבעים המשיכו לספק למקלדה דגים, הגדילו עוד ועוד את האובליגו ואת מספר ימי האשראי שלו. זאת עשו הנתבעים בניגוד להנחיות הדרג הממונה עליהם, בניגוד לקריטריונים שהם עצמם הציבו, בניגוד להנחיות עוה"ד אליו פנו לייעוץ, תוך התעלמות מודעת מסימני הקריסה של מקלדה ואף תוך העלמת מידע בדבר מצבו האמיתי של מקלדה מן הדרג הממונה ומתן דיווחים לא אמיתיים. התנהלות הנתבעים על פי פקודת הנזיקין, חוק החברות והפסיקה שציטטתי לעיל, מהווה רשלנות מצדם. הנתבעים הפרו חובת האימון והזהירות המוטלת עליהם כמנהלים סבירים, ועל כן הם חבים לשאת בנזקי התובעים שנגרמו להם בעקבות מעשיהם או מחדליהם.
שוחד וטובות הנאה: