"ש: עכשיו, האם הביטולים צ'קים האלה הובאו לידיעתך בכלל?
ת:לא זוכר, אני חושב שלא.
ש:אתה חושב שלא, שינויי תאריכים של צ'קים הובאו לידיעתך?
ת:לא, לא.
ש:זה לא היה בסמכותך בכלל.
ת:אמרתי שוב, אני לא ניהלתי את החשבון של המדגה.
ש:וציקים שחוזרים הובאו לידיעתך.
ת:אני לא זוכר". (ראה עמ' 1208 שורות 17 – 25).
עדותו של צבי בעניין, אינה נראית לי ואינה מקובלת עליי. זאת ועוד, עדותו נסתרה על ידי עדותה של מנהלת החשבונות בתקופה הרלוונטית אילנה, אשר העידה כי: "למשל לגבי סלאח, אז מי שנתן לרוב את ההוראות אם להחליף שיקים. זאת אומרת לקבל שיקים שהוא החליף או דחה זה היה צביקה" (עמ' 979 שורות 4 – 5). בהמשך העידה כי: "לגבי הסוחרים הקטנים, באמת אבי התעסק איתם" (שם שורה 7). עוד העידה אילנה כי בכל רגע נתון גם אבי וגם צבי ידעו מה מצבו של מקלדה (עמ' 982 ש' 4 - 6).
עדותה של אילנה הותירה עליי רושם חיובי ואמין. עדותה הייתה רצופה ועקבית, לא עלו סתירות מהותיות בין תצהירה לבין העדות שמסרה מעל דוכן העדים ועדותה משתלבת עם שאר הראיות שהוכחו בתיק. זאת ועוד, המדובר בעדה אובייקטיבית שאין לה כל עניין או אינטרס בתוצאות המשפט, מכיוון שסיימה את עבודתה אצל העובדים כבר בשנת 2011 (ראה עמ' 979), ועת שהעידה בשנת 2014 לא הועסקה אצל התובעים, דבר אשר מחזק את התרשמותי החיובית מעדותה.
מעבר לאמור, ראוי להפנות שוב לנספחים י"ח ו- י"ט לתצהיר אבי המהווים שני מכתבים שהוציא צבי בשנת 2009, בהם פנה לאבי ומקלדה תוך הבהרה כי הוא אחראי על הטיפול בחובו של מקלדה וצמצום האספקה אליו עד להסדרת החוב.
בחקירתו הנגדית של צבי אודות שני המכתבים לעיל, טען כי מאז המכתבים הנ"ל הוא קיבל גיבוי מהיושב ראש וכי לטענתו המכירות למקלדה פחות או יותר היו שוות לגביה ככל שהוא זוכר (עמ' 1195 שורות 7 – 14). כפי שכבר ציינתי, עדות זו נסתרת בדו"ח רו"ח ארדה על פיו ברבע הראשון של שנת 2009 המכירות היו בסך 2,171,383 ₪ והגבייה על סך – 1,800,000 ₪, ואילו ברבעון הראשון של 2010 המכירות היו על סך 3,125,652 ₪ והגבייה רק על סך 1,906,186 ₪. על פי דוחות אלה, צבי למעשה לא נקט בצעדים אקטיביים ממשיים לצמצם האספקות למקלדה, נהפוך הוא האספקות גדלו והגבייה פחתה.
לאחר שסקרתי בהרחבה את התנהלות הנתבעים, ולאור הראיות שהוכחו בפניי ופירטתי קודם לכן בפרקים הקודמים, הגעתי למסקנה כי שני הנתבעים ניהלו את הפעילויות כלפי מקלדה, שניהם היו מעורבים ביצירת החוב של מקלדה ובהגדלתו, שניהם שתקו אל מול המחדלים שהיו במדגה ואף לא דיווחו נאמנה למוסדות התובעים על ההתרחשויות במדגה. בנסיבות אלה ולאחר שבחנתי את מידת האחריות ומידת ההתרשלות של כל אחד מהנתבעים, סבור אני כי ראוי לחלק את החבות בין הנתבעים שווה בשווה.