ו. מרגלית נשאל על ת/23 לתצהירו – בקשה שהגיש מקלדה להוצל"פ בה עתר לעיכוב הליכים ומתן צו לתשלומים בטענה שהוא חולה, אינו עובד ואין לו כל הכנסות. מרגלית נשאל מדוע הקיבוץ לא הגיב לבקשה, ותשובתו הייתה כי יש לפנות לעוה"ד והוסיף כי צו חיוב בתשלומים היה הדבר הגרוע ביותר (עמ' 443 שורות 1 – 12).
ז. מרגלית נשאל בחקירה נגדית על ת/26 – בקשה לעיקול נכסים של מקלדה, בנו עימאד והחברה שהוגשה ללשכת ההוצל"פ ביום 09/10/12. לשאלה מדוע הוגשה בקשה זו באיחור של שנה ועשרה חודשים מהיום בו נכנס לתפקידו, השיב מרגלית כי רצה לעשות עבודה יסודית (עמ' 444 שורות 1 – 10). לטעמי וכפי שכבר ציינתי, אין כל הסבר לעיכוב ממושך כזה, אף עבודה מאומצת ויסודית ככל שתהא, אינה מצדיקה איחור כה ניכר. בהמשך הסביר מרגלית כי מקלדה העביר את כל הרשת לבנו. מרגלית לא הכחיש כי שום דבר לא נפגע מבחינת מקלדה, הרשת נשארה שלמה, והוא לא איבד אף חנות, סניף או רכב. חרף כל זאת, לא ידע לתת תשובה עניינית לשאלה מדוע לא התבקש מינוי מנהל מיוחד כדי לתפוס את כל הרשת וכדי לבטל את ההעברות שכביכול שנעשה במרמה בין מקלדה לבנו, מרגלית שב והפנה את התשובה לקביעת עוה"ד (עמ' 444 שורות 17 – 25, עמ' 445 שורות 1 – 10). לטעמי מדובר בתשובה מתחמקת, ניתן לצפות ממרגלית אשר מונה כדי לטפל בין היתר בהליכי הגבייה מול עוה"ד שידע להסביר מדוע לא נקטו בפעולה זו חרף העובדה שחלק משאלה זו הינה במישור המשפטי.
אם כן, מעדותו של מרגלית עולה, כי הקיבוץ לא טרח לבדוק בזמן מהו מצב הנכסים של מקלדה. למותר לציין, כי מרגלית לא הצביע על פגישת התייעצות כלשהי בעניין. הדברים מקבלים משנה תוקף עת הוכח כי רשת החנויות של מקלדה – רכבים, נכסים פעילות וכו', לא נפגעו בכלל. לטעמי עובדה זו חייבה את התובעים לבדוק לעומק את הדברים על מנת שתהא אפשרות לנקוט בצעדים ממשיים לביטול ההעברות, אולם הם ישבו בחיבוק ידיים ואף לא טרחו לשלוח חוקר בנושא.
מעבר לכל האמור, הסכם הפשרה אליו הגיעו התובעים עם מקלדה, מעורר תהיות ותמיהות, לא רק בשל סכומו אלא לנוכח עיתויו. הרי על פי הראיות שהוכחו בפניי לפני הסדר הפשרה ואחריו, המשיך מקלדה לעבוד באותו משלח יד, יחד עם בנו ועם אותם לקוחות שעבד איתם קודם לכן. על כן לא ברור מדוע הסכימו התובעים לוויתור כספי גדול כל כך, שהרי אם הגיע מקלדה להסדר תשלומים של פריסה והוא עומד בו מזה שנים, מה מנע מאת התובעים להמשיך ולקבל ממנו את התשלומים עד לפרעון החוב במלואו? התובעים לא הביאו סיבה סבירה ומתקבלת על הדעת לקצץ סכום כה נכבד מחובו של מקלדה. זאת ועוד, התברר כי הסדר הפשרה היה מאוחר רק כ- 19 יום מהמועד בו חתם מקלדה על תצהירו לתובעים (ת/18), דבר המעורר סימני שאלה ממשיים שמא הסכימו התובעים לוותר למקלדה על חלק ניכר מחובו בכפוף לכך שיחתום על תצהיר עבורם. יתירה מזו, התברר על פי עדותו של מרגלית עצמו כי על מנת שמקלדה יוכל להמשיך ולרכוש דגים מספק חלופי אחר אחרי שהפסיק לעבוד עם התובעים, הוא נאלץ להעמיד ערבות בנקאית ע"ס מליון ₪ (ראה עמ' 35 בפרוט' מיום 29/06/13). נשאלת השאלה מהיכן לאדם מחוסר כל, כטענת התובעים, סכום כזה ובעיקר מדוע הזדרזו התובעים לוותר לו על חלק ניכר מהחוב? לעניין זה אזכיר, כי חברת אבו סאלח שיווק דגים חיים ומצוננים בסיטונאות בע"מ, נרשמה ברשם החברות ביום 15/06/10 (סעיף 10 ל- ת/26), שבועות בודדים לאחר שמקלדה סיים עבודתו עם התובעים. אם המדובר בחברה חדשה, מהיכן היו לה כספים להעמיד ערבות בנקאית על סך מיליון ₪ לטובת ספקי הדגים שלה?