לסיכום, התובעים הם "המבקשים להוציא מחברם", על כן עליהם הראיה. התובעים לא הרימו את הנטל על פי מאזן ההסתברות. הראיות שהובאו אין בהן כדי להרים את הנטל. נוכח האמור, הגעתי למסקנה כי הנני דוחה את הטענה הראשונה.
לעניין הטענה השניה: כאמור, טענת התובעים השניה כי אבי איפשר שימוש של בני משפחתו ב- 6 מכשירים שהוא מסר לשימושם הפרטי בשווי כולל של 70,000 ₪. גם לגבי טענה זו מתבססים התובעים על עדותו של רן וכן על ת/43, אשר מהווה חיובים שונים בגין מספר מכשירים לתקופה מיום 20/03/06 – 20/05/11, סה"כ החיובים בהם הגיעו ל- 70,056₪. לטענת התובעים המכשירים המופיעים ברשימה זו ניטלו על ידי אבי לו ולבני משפחתו. רן בסעיף 15 לתצהירו הצהיר, כי בדיקה שנערכה במדגה העלתה כי לאורך 5 השנים האמורות, עשו בני משפחתו של אבי שימוש פרטי במכשירי המירס, והמדגה שילם עבור השיחות ואחזקות המכשירים הללו, ללא כל צורך וללא קשר לצרכיו ולעסקיו, כ- 70 אלף ₪. בסעיף 16 הצהיר כי בעקבות הבדיקות הנ"ל, פנה לאבי בדרישה להחזיר לו באופן מיידי את המכשירים הניידים, אולם אבי סירב וטען שהשימוש בטלפונים הניידים הוא זכות שלו ושל בני משפחתו כמי שעבדו / עובדים במדגה. רק לאחר פניית ב"כ המדגה, ניאות הוא להשיב את ששת המכשירים.
רן הוסיף והצהיר בסעיף 17 לתצהירו, כי הוא מעולם לא אישר לאבי למסור לבני משפחתו ולמקורבים שאינם עובדי המדגה, טלפונים ניידים של המדגה, וכי הדבר לא נעשה בידיעתו או בתיאום עמו.
בחקירתו הנגדית, אישר רן כי אבי, רעייתו ושניים מילדיו, עבדו באותה תקופה במדגה (עמ' 98 לפרוט' מיום 01/06/14 שורות 19 – 23), אולם לא ידע להשיב לשאלה אם עובדי המדגה קיבלו מכשירים ניידים על מנת לשמור על קשר במהלך שגרת עבודתם במדגה (עמ' 99 שורות 1 – 2). בהמשך עת הופנה לסעיף 14 לתצהירו, רן לא ידע להשיב מה שמות המשתמשים במכשירים השונים. הוא נשאל גם אם עשה פילוח מי מבני משפחתו של אבי קיבל מכשיר, מה היה מספרו, כמה דקות דיבר ומה היה החיוב הנטען בגינו, והשיב כי ביקש ממנהלת החשבונות גב' אייבי שדה לבצע זאת, וזו הביאה לו רשימה. כשנשאל מדוע לא צורפה רשימה זו, השיב כי אין לו כל מושג. רן אף לא ידע לפרט מה היה החיוב בגין השימוש שנטען שנעשה על ידי רעיית אבי או של מי מילדיו (עמ' 98 – 100). רן השיב עוד, כי גם אם היה בידיו פירוט של החיוב, הוא לא יוכל להגיד מה ממנו מתייחס לצורכי עבודה ומה לשימוש פרטי (עמ' 100 שורות 19 – 23). בהמשך הופנה לסעיף 15 לתצהירו, ולשאלת ב"כ אבי אם קרא את פרטי השיחות של כל המכשירים שבהם נעשה שימוש על ידי אבי ובני משפחתו, השיב כי לא קרא את הפרטים בעצמו (עמ' 102 שורות 21 – 25), וכי הסכום הנזכר בסעיף 15 לתצהירו, הינו בגין השימוש של כל משפחת אבי, ללא כל אבחנה בין שימוש פרטי ובין שימוש לצרכי עבודה (עמ' 103 שורות 1 – 9). בהמשך אישר רן כי הבדיקה שהוזכרה בסעיף 15 לתצהירו, נערכה על ידי מנהלת החשבונות אך לא ידע מדוע מסמך הבדיקה לא צורף לתצהירו, ואף לא ידע להסביר מדוע מנהלת החשבונות לא הוזמנה לעדות (עמ' 105). רן לא ידע במהלך חקירתו לפרט את התקופות שבהן הועסקו אבי ובני משפחתו במדגה (עמ' 106 שורות 1 – 8). בהמשך הופנה למסמך מס' 3 שצורף לתצהירו, ואישר כי המדובר במסמך פנימי של התובעים אשר בתחתיתו כתוב כי איסוף נתונים ותחשיבים אלה נערכו על ידי אינה שולימוביץ - מנהלת חשבונות ראשית של התובעים - וכי בדיקת נתונים ועריכתם נערכו על ידי מר מן (עמ' 106 שורות 9 – 18). לשאלה מדוע נספח 3 הינו מסמך פנימי שהוכן, ומדוע לא צורפו החשבוניות האמיתיות נשוא התשלום, השיב כי חלק גדול מהן היו חשבוניות עתידיות (עמ' 106 שורות 18 – 25).