לכן כאשר דירקטורים בחברה האם מבחינים בסימני אזהרה ביחס למצבה של החברה הבת שיש בהם כדי להשפיע על מצבה של החברה האם, מוטל עליהם לפעול. כאשר עולה חשד להתנהלות לא תקינה העלולה לגרום לנזק לחברה הבת - ובפועל יוצא מכך גם לחברה האם – מוטלת על הדירקטורים החובה לנסות למנוע נזק זה.
בהמשך מפנה בית המשפט בסעיף 72 לפסק הדין לספרו של פרופ' גרוס "דירקטורים ונושאי משרה בעידן הממשל התאגידי (2011) ומצטט ממנו:
"כותב פרופ' גרוס, כי על נושא המשרה לאסוף מידע ולא להסתפק בקבלתו הפסיבית, לשאול שאלות, לבחון את מהימנותם של מקורות המידע ואת מהימנות יועציו, לקרוא ולהבין כל מסמך המוגש לו ולבדוק את החלטות ההנהלה (שם, בע' 178). פרופ' גרוס מתייחס באופן ספציפי לנושא משרה חדש, ולחובתו להתעדכן במצב החברה. הוא מציין כי:
'נושא משרה חדש חייב לוודא כי קיבל את כל המידע הדרוש לו לצורך מילוי תפקידו. במהלך כהונתו כנושא משרה עליו להמשיך ולהתעדכן בכל מידע לגבי פעילות החברה, מבנה החברה ואופן ניהולה, להיות בקיא בענייני החברה, בשינויים שחלו בה ולהיות מעורה בנעשה בה" (שם)".
בסעיף 73 לפרשת מתוקי מוסיף ודן בית המשפט בחובותיו של נושא משרה בכל הנוגע של הסתמכות על אנשי מקצוע כדלקמן:
"אכן, דירקטור יכול להיעזר בחוות דעת של אנשי המקצוע המלווים את החברה – רואי החשבון, יועץ משפטי וכד' (ר' למשל, יוסף כהן דיני חברות (1991) 233). אולם, הדירקטור איננו רשאי להמיר את חובותיו כדירקטור בהסתמכות מלאה וללא סייג על חוות דעת אלה. קבלת חוות הדעת אינה פוטרת את הדירקטור מהפעלת שיקול דעת עצמאי באשר לטיבה של חוות הדעת ונכונותה (שם, וכן יוסף גרוס דירקטורים ונושאי משרה, בע' 182)."
גם בתנ"ג (ת"א) 13663-03-14 ב.א נוימן נ. פיננסטיק ואח' (פורסם בנבו) התייחסה בהרחבה כב' השופטת רות רונן לכלל שיקול הדעת העסקי בקובעה:
"כלל שיקול – הדעת העסקי
- נראה כי אין חולק היום כי כלל שיקול – הדעת העסקי נקלט במידה כזאת או אחרת בהלכה הפסוקה הישראלית (ר' למשל ת"צ (מחוזי ת"א) 11-01-26809 כהנא נ' מכתשים – אגן תעשיות בע"מ [פורסם בנבו] (15.5.2011) (כב' השופטת קרת – מאיר); תנ"ג (מחוזי ת"א) 11-10-32690 גוטליב נ' איילון אחזקות בע"מ [פורסם בנבו] פס' 93 (3.9.2012) (כב' השופט כבוב); ה"פ (מחוזי מרכז) 11-05-7250 אדלר נ' לבנת [פורסם בנבו] פס' 121 (25.11.2012) (כב' השופט גרוסקופף), וכן עמיר ליכט "שם הוורד: אמצעי זהירות ושיקול – דעת עסקי של נושא – משרה" משפט ועסקים יט (צפוי להתפרסם בשנת 2015) (להלן: "מאמרו של ליכט")).
יחד עם זאת, היקפו המדויק של הכלל ודרך יישומו טרם נבחנו בפסיקתו של בית – המשפט העליון. יש לבחון לכן כל מקרה ומקרה לגופו ולברר האם לאור מכלול הנסיבות הרלוונטיות יש להחיל את הכלל אם לאו, ואם כן – מה היא המשמעות של החלתו.
- מה קובע כלל שיקול – הדעת העסק? במאמרו של שרון חנס "כלל שיקול – הדעת העסקי" (עיוני משפט לא 313, 321 (2009) (להלן: "מאמרו של חנס")), כותב המחבר בהקשר זה כי:
"ניתן לסכם את הכלל כך: בתביעה נגד דירקטור בטענה כי הפר את חובותיו מכוח דיני החברות – אם בהחלטה, אם בפעולה ואם במחדל – תעמוד לדירקטור חזקה כי פעולתו הייתה תקינה כל עוד נהג בתום – לב מבחינה סובייקטיבית, לא היה נגוע בניגוד עניינים בהקשר הרלוונטי והפעולה ננקטה באופן 'מיודע' (דהיינו, לאחר דיון ועיון בנתונים ובשיקולים הרלוונטיים). חזקת התקינות קובעת כי הפעולה לא תיבחן לגופה על – ידי בית – המשפט, והתביעה תידחה".