פרשנות ההסכם
- כאמור, טענת התובעת שהנתבעת לא שילמה לה את המגיע ממנה על פי ההסכם היא פועל יוצא של פרשנות ההסכם והנספח, כלומר, אם הנתבעת הייתה רשאית לצרף קווי הסעה ולשייכם למסלולים לפי שיקול דעתה או אם כל קו הסעה אפשרי רק בהתאם להוראות ההסכם והנספח. הוראת החוק החולשת על נושא פרשנות הסכם מצויה בסעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג–1973, הקובע (בנוסח שקדם לתיקונו בשנת תשע"א) ("חוק החוזים"):
"(א) חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו – מתוך הנסיבות".
- בע"א 5876/06 אינטגרציה אנכית בע"מ נ' ראדא תעשיות אלקטרוניקה בע"מ (4.2.09) נקבע כי:
"בבואנו לפרש חוזה או הוראה מהוראותיו עלינו להתחקות, ככל הניתן, אחר אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים שערכו את החוזה ואחר "המטרות, היעדים, האינטרסים, והתכנית אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים" (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום בע"מ, פ"ד מט(2), 265, 311 (1995) (להלן: עניין אפרופים)). על אומד דעת זה ניתן ללמוד מלשון החוזה וכן מן הנסיבות החיצוניות האופפות אותו (ראו שם; דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות-אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נגד מדינת ישראל, פסקאות 11-9 לפסק דינו של השופט ריבלין (11.5.2006) (להלן: עניין ארגון מגדלי הירקות)). אם אין אפשרות להתחקות אחר אומד דעתם הסובייקטיבי המשותף של הצדדים, על בית המשפט לפרש את החוזה לפי אמות מידה אובייקטיביות, דהיינו, "על פי המטרות, האינטרסים, והתכליות שחוזה מהסוג או מהטיפוס של החוזה שנכרת נועד להגשים..." (עניין אפרופים, בעמ' 313) ובהתאם "לאותה תכלית המשרתת את העסקה שכרתו הצדדים ואשר צדדים סבירים העומדים בנעליהם של הצדדים לחוזה הנוכחי מבקשים היו להשיג" (עניין ארגון מגדלי הירקות, פיסקה 29 לפסק-דינו של המשנה לנשיא חשין)".
- אומד דעתם של הצדדים הוא התכלית הסובייקטיבית של החוזה (א' ברק, פרשנות במשפט, כרך רביעי – פרשנות החוזה (2001) ("ברק"), וכדבריו:
"החוזה הוא ביטוי לאוטונומיה של הרצון הפרטי. מקום שלצדדים כוונה משותפת באשר ליעדיו יש לפרש את החוזה – כלומר לקבוע את מובנו – באופן שיגשים כוונה זו המשקפת את האוטונומיה של הרצון הפרטי שלהם. זהו אומד הדעת המשותף של הצדדים (בג"צ 306/86). אכן, "חוזה נועד לשרת מטרה ותכלית שאליהם שאפו הצדדים לו" (ע"א 1121/91). הגשמתה של מטרה ותכלית זו היא התכלית הסובייקטיבית של החוזה, והיא אמת המידה לפרשנות החוזה. "אומד הדעת בכגון דא הוא הסקת מסקנה, מה סוכם בין הצדדים, לחוזה עובר לכריתתו ומה היו הכוונות ההדדיות שבבואתן משתקפת בהסכם" (ע"א 765/82)" (בעמ' 405).