"שהאוטובוס מסיים את הקו הראשון הוא מוריד את כל התלמידים בתחנה בבית הספר והקו הבא שהוא צריך לעשות הוא כעבור חצי שעה... והוא אוסף מיישוב אחר תלמידים וגם מביאם לבית הספר האם זה נחשב עדיין לרצף נסיעה?"
ועל כך הוא השיב :
"אני חולק על [כך], תרשה לי, כבר חילקת את זה לשני קווי נסיעה וזה לא בהכרח שני קווי נסיעה שונים, כל עוד יש רצף מסוים ואין הפסקה, הנהג יורד מהרכב והולך למנוחה והולך לקו אחר, כל עוד יש רצף של נסיעה והולך לקחת ילדים נוספים, זהו רצף נסיעה. קו יכול להיות לשלב ילדים למוסד אחד, למספר מוסדות חינוך בסבב אחד, או במספר סבבים בדיוק כפי שמגדירה הרשות וזה מה שמגדירה הרשות והיא זאת שאחראית להגדיר זאת כפי שאני עושה זאת ברשויות אחרות" (עמ' 20 לפרוטוקול, ההדגשה הוספה, א"ק).
- סיכומו של עניין זה הוא שנוכח הפער בין עדויותיהם של ארבסמן ופלד, מתבקשת המסקנה שבהעדר הגדרה מוסכמת או פירוש מילוני מקובל למונח "קו הסעה", הפרשנות הלשונית שיכולה להינתן לו היא תלוית נסיבות והמונח עצמו אינו חד משמעי. משום כך לא ניתן לקבל את דבריו של ארבסמן – ובתוך כך גם את טענת התובעת – שהגדרת "קו הסעה" היא מנקודת איסוף לנקודת הורדה, ונותרת השאלה אם המשפט "קווי ההסעה באוטובוסים ייקבעו בהתאם להתאמתם לאחד משלושת המסלולים..." מאפשר לנתבעת לצרף שני קווים (או יותר) ולכלול אותם (כאחד) באיזה מן המסלולים. התובעת לא הביאה נימוק המעוגן בעקרונות פרשנות השולל אפשרות כזאת, וגם עדותו של הוברמן בנושא זה אינה תומכת בטענות התובעת. בתצהירו (ת/2) העיד הוברמן:
"10. הנני להצהיר כי לאחר הזכייה, פירטה הנתבעת את קווי ההסעה הספציפיים שעל התובעת לבצע במהלך שנת הלימודים לכאורה בהתאם לאותם מסלולים ראשיים.
- הנני להצהיר ולציין כי קווים אלו הוזמנו ובוצעו במהלך כל שנת הלימודים באופן קבוע ורצוף בכפוף לשינויים שהודעו מעת לעת ע"י נציגי הנתבעת, אלא שבאופן בלתי חוקי בעליל ובניגוד גמור לתנאי המכרז והחוזה ובניגוד להגיון ולשכל הישר צירפה הנתבעת מספר קווי הסעה נפרדים שאין ביניהם כל קשר ודרשה כי התובעת תבצע שני קווים ולעיתים שלושה קווים נפרדים כאילו היו אלה קו אחד ארוך יותר.
- הנני להצהיר כי אין הנתבעת רשאית לצרף קווי הסעה נפרדים לכדי יצירת קו אחד ארוך יותר.
- הנני להצהיר כי על הנתבעת לשלם בעבור כל קו הסעה נפרד בהתאם למסלול אליו הוא שייך.
- הנני להצהיר כי הנתבעת צירפה מספר קווים נפרדים (שניים ולעיתים שלושה) כך שהאוטובוס הגיע לנקודת האיסוף הראשונה, ביצע איסוף בתחנות במידה וישנן כאלו והסיע כ-50 תלמידים אל נקודת הסיום – אחד מבתי הספר הפזורים ברחבי המועצה האזורית" (ההדגשה הוספה, א"ק).
- ככל שדבריו של הוברמן המצוטטים לעיל משקפים את העובדה שהנתבעת צירפה קווי הסעה, אין בהם חידוש, שכן עובדה זו כשלעצמה אינה שנויה במחלוקת. עם זאת, בהיבט של פרשנות ההסכם דבריו של הוברמן, בסעיף 11 של תצהירו, שצירוף הקווים נוגד את ההיגיון והשכל הישר אינם מהווים ראיה בעלת משקל מספיק כדי לתמוך בפרשנות שמציעה התובעת. הוברמן הוא בעל השליטה בתובעת (עמ' 11 לפרוטוקול) ועדותו בנושא זה היא עדות צד מעוניין, וניתן לשער – וכך אף קרה בפועל – שכפי שהוברמן סבור שצירוף הקווים מנוגד להיגיון ולשכל הישר, ממלאי תפקידים אצל הנתבעת (לוי ורז) ושני עדים אחרים (פלד ואבו רומי) העידו שבנסיבות העניין צירוף הקווים מתיישב עם ההיגיון והשכל הישר, לכל הפחות מנקודת ראותה של הנתבעת. בעניין זה די אם יצוין שרז העיד (בסעיפים 7, 8 ו-9 לתצהירו (נ/5)) על הרקע ועל השיקולים העומדים ביסוד המתווה הקבוע במכרז ובהסכם של שלושה סוגי "מסלולים ראשיים", המאופיינים אך ורק באורך המסלול ובמשך הנסיעה, ובכך הוא שונה ממפרט של קווי הסעה מוגדרים מראש, כמקובל בהסכמי הסעות תלמידים של רשויות מקומיות אחרות. בקשר לכך ראוי לציין גם את דבריו של רז, שלא נסתרו, שבחירת מתווה של "מסלולים ראשיים" נועדה לייתר את הצורך בהגדרת התוואי הגיאוגרפי של קווי ההסעה השונים בגדר תנאי המכרז וההסכם, ובכך להגדיל את מרחב התמרון של הנתבעת בביצוע ההסעות. לכן, באספקלריה של תכלית ההסכם כאמצעי לבחינת אומד דעת הצדדים, יש לתת משקל לעדותו של רז בנוגע למטרות שמתווה המסלולים הראשיים שנקבע בהסכם נועד להשיג.
- כל זאת ועוד, לפי הנאמר במכרז ובהסכם כל אחד משלושת המסלולים הראשיים מתאפיין במשך הנסיעה ובמרחק. בהעדר ראיה לסתור, ניתן להניח שהתובעת הגישה את הצעתה במכרז – שעל סמכה נחתם ההסכם – רק על יסוד נתונים אלה. הגשת ההצעה הנוקבת בסכומים לגבי כל אחד מן המסלולים הראשיים מקימה הנחה נוספת, שהתובעת ציפתה לקבל את סכומי התמורה שבהם היא נקבה עבור הסעות המתאפיינות רק במרחק ובמשך הזמן של כל מסלול, וללא קשר למספר העצירות. לדעתי, מכאן גם מתחייבת הנחה נוספת, שבעת חתימת ההסכם נושא צירוף קווי ההסעות לא עמד לנגד עיניה של התובעת, ואומד דעתה בנושא זה, ככל שהיה לה כזה, היה כשל הנתבעת.