א. שאלת המפתח בתיק זה היא שאלת תחולתו או אי-תחולתו של חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה התשמ"ח-1988 על פואמיקס בע"מ, המשיבה בתיק זה במועד הרלבנטי לקביעת זכויותיה של גב' ארביב, המערערת. בית הדין קמא, נשען על הוראות סעיף 21.ג האומר
.21 אי תחולה
(ג) הוראות חוק זה, למעט סעיף 7 לא יחולו על אדם המעסיק פחות משישה עובדים; לעניין מנין העובדים לפי סעיף קטן זה, יימנה גם עובד של קבלן כוח אדם המועסק אצלאותו אדם.
בנוסף, קבע בית הדין קמא, שהתאריך הקובע למניין העובדים בחברה הוא התאריך בו נמסרה לעובדת הודעת הפיטורין.
--- סוף עמוד 30 ---
חברתי, השופטת רוזנפלד, לעומת זאת, מעלה ספקות אם היה בכוונת המחוקק להחריג מקומות עבודה לא-משפחתיים כזו המשיבה וקובעת שיש להתחשב בשני מועדים לצורך חישוב תקרת מספר המועסקים, המועד בו נמסרה הודעת הפיטורין לעובד והמועד בו הסתיימה בפועל העסקתו.
ב. בנוסף, מבססת חברתי השופטת רוזנפלד את עיקר ההצדקה לגבי הסעדים ההולמים את תביעתה של המערערת על הזכות לפרטיות, כפי שנוסחה בצורה תמציתית בדבריו של השופט חיים כהן בשנת 1962[26].
דרכן של נשים היא לשמור דבר הריונן בסוד כמוס
ג. לדעתי, צדק בית הדין קמא כשהסתפק במניין העובדים במועד הקובע וזאת בגלל הסיבות הבאות:
(1) סעיף 21.ג ברור ופשוט ואינו דורש כל פרשנות. כשהחוק קובע "הוראות חוק זה, למעט סעיף 7 לא יחולו על אדם המעסיק פחות משישה עובדים" משמעו שכל אדם, המעסיק פחות מששה עובדים, ויהיו הם מכל סוג שהוא, בני משפחה, עובדים בהעסקה ישירה או עובדי קבלן יוחרגו מהוראות החוק. היחידה המעסיקה אינה חייבת להיות יחידה משפחתית. היא חייבת להיות יחידה קטנה[27].
(2) סעיף 21.א מחריג בני משפחה ובעלי שליטה בתאגיד ולפיכך, מחזק את המובן מאליו, שסעיף 21.ג מתייחס לכל עובד ולא בלעדית למקום עבודה משפחתי.
(3) מועד הודעת הפיטורין הוא המועד הנכון לקביעת החרגתו של מקום עבודה מהוראות החוק. על תקפותו של מועד זה אינה חולקת גם חברתי השופטת רוזנפלד.
(4) ואולם, הוספת מועד קובע נוסף, היא תוספת בעייתית, בעלת השלכות רוחב קיצוניות. היא יוצרת הפרה של אותו איזון עדין
--- סוף עמוד 31 ---
בין זכות הקניין לזכותו של העובד לקיים בידיו את מקום עבודתו. ראשית, באשר למקום העבודה הנוכחי, משמעותו דחיפת הארגון לאימוץ מדיניות של הימנעות מגיוס עובדים, כל סוג של עובדים, עד לאותו יום בו מפסיק העובד המפוטר להתייצב במקום העבודה. בנוסף, מונעת הוספת המועד הדחוי כל אפשרות של היענות לבקשת עובד להאריך את משך עבודתו בגלל סיבותיו הוא. כך מעידה המערערת ש"ההודעה המוקדמת המוארכת הייתה לפי בקשתי, לאחר שהתחננתי" (פרוטוקול, בית דין אזורי לעבודה ת"א, 15/6/2006, עמוד 4, שורה 4). אילו ידע המעסיק שנכונותו ללכת לקראת העובד תכליל אותו בתחולת חוק הגנה זה או אחר, לא היה נוהג כך.