כדי לבסס את טענתם זו, מפנים התובעים, בסיכומיהם, לתצהיר תשובות לשאלון של גב' רונית לוי שם ציינה כי אכן עלה נושא מתן חסות לאירועי "הנוער ינהג אחרת" במהלך שיחותיה עם התובע וכי גישתה לכך הייתה חיובית (תשובותיה בסעיף 12 לשאלון, מוצגים ת/3 ות/4). אולם, הבנק אינו
--- סוף עמוד 26 ---
מכחיש כי היה נכון, עקרונית, ליתן חסות לאירועים של "הנוער ינהג אחרת", אולם טוען כי לא הייתה גמירות דעת בשלב זה שהביאה לכריתת הסכם מחייב.
תמיכה לטענת הבנק ניתן למצוא בתמליל השיחה שנערכה בין גב' רונית לוי לתובע בשנת 2005. באותה שיחה מבקשת גב' לוי מהתובע, כפי שיפורט בהרחבה להלן, כי יכין הסכם בכתב לעניין האירועים הבית ספריים. התובע, שמקליט את השיחה, אינו אומר לה: הרי כרתנו הסכם, הרי כבר הסכמנו, אלא מברר איזו כמות אירועים עליו לכלול באותו הסכם.
התובעים בסיכומיהם תובעים בגין 60 אירועים בשנה הראשונה, ותשעים אירועים בשנים שלאחר מכן, כלומר, למעשה התובעים מתייחסים למספר האירועים עליהם דיברו התובע וגב' רונית לוי בשנת 2005. זאת, על אף שהתובע טוען במפורש כי ההסכמות עם הבנק התגבשו כולן לכל היאוחר בשנת 2003.
על כן אין לקבל את טענת התובעים כי במסגרת סדרת פגישות בין התובע לגב לוי, קודם לקיץ 2003, סיכם התובע עם הבנק על השתתפות המימון הפקת אירועים בבתי ספר.
5.1.3.ב. ההסכם שנכרת לטענת התובעים בשיחה בין התובע לגב' רונית לוי לאחר הפגישה במעריב
אחת ההתחייבויות שהתובעים טוענים כי גובשה באותה שיחה בין התובע לגב' רונית לוי, אחרי הפגישה במעריב, בקיץ 2003, היא התחייבות הבנק לממן ששה אירועים עירוניים גדולים של המועדון, שיפיקו התובעים. התובע העיד על כך במפורש (בעמ' 41 לפר' ש' 33-עמ' 42 לפר' ש' 4):
"ש. מתי להבנתך נכרת ההסכם עם הבנק?
ת. ההסכמות על השתתפות באירועי "הנוער ינהג אחרת", אני מעריך שהיו בשנת 2002, ההסכמות אחרי הפגישה במעריב על 10 ₪, על ששה אירועים גדולים, על התחייבות נותני הטבות נוספים לתת חסות לאירועים היו בשנת 2003 בשיחה עם רונית בערב לאחר הפגישה במעריב."
אולם, מתמליל השיחה שנערכה בין התובע לגב' רונית לוי בשנת 2005 עולה כי אין כל הסכמה לעניין האירועים (כפי שיפורט להלן), וכי בשיחה עצמה מבהיר התובע כי עליו לערוך עוד מספר בדיקות לעניין זה.
לאור האמור לעיל אין לקבל את טענת התובע כי נכרת הסכם בין הצדדים בשיחה לאחר הפגישה במעריב.