בעמ' 13 לתמליל, מפרט התובע מה הוא סבור שהבנק התחייב כלפיו, ומזכיר: "שהבנק יתן עשר שקל על כל חבר כל שנה" ורונית מגיבה (בכעס - כפי שעולה מהאזנה לשיחה): "אני לא אמרתי את זה, למה אתה משקר, ירום? אני..." כיון שהתשובה אינה נוחה לתובע המקליט את השיחה, התובע קוטע את דבריה ואומר (בעמ' 14 לתמליל): "רונית נשבע לך בכל היקר לי שאת אמרת את זה" ורונית משיבה: "אמרתי לך שאני...אני לא אמרתי שהבנק יתן עשר שקל, ואני לא יכולה להתחייב שהבנק יתן עשר שקל, אמרתי לך, שאני אעזור לך, להכניס אה....סעיף כזה שמי שרוצה לתרום להם, יתרום להם."
מהקשר הדברים ברור כי כוונתה של רונית היא כי ייכלל, בהסכם עתידי בכתב, סעיף שיאפשר תרומה למועצה למניעת תאונות. בנוסף, התובע מאשר זאת במפורש בעדותו. התובע נשאל (בעמ' 46 לפר' ש' 4-5, 11-18 ), למי מתייחסת רונית בדבריה ואומר: "למועצה הלאומית למניעת תאונות." וכן כי: "הבנתי שהיא [רונית] מנסה לקחת את זה לכיוון של המלל"ת.".
ובהמשך אותה שיחה מוקלטת, כשהתובע חוזר על כך שגב' רונית לוי אמרה שיקבל עשרה שקלים בגין כל חבר מועדון היא משיבה (עמ' 14 לתמליל): "זה לא שאני התחייבתי על זה, אמרתי שאני אבדוק את זה.".
--- סוף עמוד 44 ---
בהמשך מתנהלת השיחה כך לעניין עשרת השקלים (סוף עמ' 14 לתמליל ותחילת עמ' 15):
"רונית: אני לא אתן לך שום עשר שקל על כל חשבון.
ירום: רונית...
רונית: אסור לי לעשות את זה ואני לא יכולה.
ירום: אבל את אמרת את זה.
רונית: אמרתי שאני אבדוק את זה ולטובת פעילות קהילתית.".
בסוף עמ' 32 לתמליל חוזר התובע על כך שגב' רונית לוי אמרה לו לאורך כל הדרך "כל מיני דברים" ואז מתנהלת השיחה כך (תחילת עמ' 33 לתמליל):
"רונית: מה אני אמרתי? מה אני אמרתי לך?
ירום: את דיברת על עשר שקל על כל אה...חידוש של חבר.
רונית: אני לא דיברתי על עשר שקל. אתה ביקשת ואני אמרתי שאבדוק."
ובעמ' 46 לתמליל כשהתובע חוזר על כך שגב' רונית לוי אמרה לו דברים היא מגיבה בכעס ואומרת כך:
"אתה חצוף זה שאתה בא ואומר לי, אני רוצה שתיתנו עשרה שקלים ואני אומרת שאני אבדוק איתם...אני אמרתי שאני אבדוק, אתה ביקשת ואני אמרתי שאני אבדוק.".
האזנה לשיחה מעלה שהכעס ניכר בקולה.
בהמשך בעמ' 47 לתמליל אומר התובע: "רונית, אה.. רונית, רונית, את העשר שקל זה היה רעיון שלך, אני בכלל לא אמרתי לך לבדוק.". וגב' רונית לוי שוב מגיבה בכעס ואומרת: "זה לא היה רעיון שלי, אני לא יכולה, איך יכול להיות רעיון שלי שחברת כ.א.ל תשלם כסף כשאני לא מנכ"ל של חברת כ.א.ל?" התובע אינו מכחיש את דבריה לעניין חברת ויזה אך טוען שהרעיון שהבנק ישלם לו עשרה שקלים עבור כל חבר מועדון היה שלה. לדבריו, בעמ' 47 לתמליל: "לא, את אמרת הבנק יתן ואני אדבר עם ויזה כ.א.ל וחברת ביטוח. ורונית מגיבה: "אני לא אמרתי שהבנק יתן. אני אמרתי שאני אבדוק, אני אמרתי שאני אבדוק, אני אמרתי שאני אבדוק, זה כל מה שאני אמרתי" אז חזרה על כך שהתובע חצוף וניתקה את השיחה בכעס.