עוד יש לציין כי התובעים הגישו תביעות נגד חברות צ'מפיון מוטורס, הוט ו-012 סמייל, בכולן נטען כי אותן חברות התחייבו באופן עצמאי כלפי התובעים ליתן חסות לאירועי "הנוער ינהג אחרת" במסגרת מועדון "דרייב". כך למשל בסעיף 7 לכתב התביעה נגד חברת 012 סמייל (נספח א1 להודעה על הגשת מסמכים נוספים מצד הנתבעים), נאמר, עם הדגשה במקור, כי: "יובהר, כי החסות לאירועים הייתה בין היתר התמורה של ג'רני על התיווך". בפסקה הקודמת טוען התובע כי התובעים הם אלו שתיווכו בין 012 סמייל למועדון "דרייב". כך גם בתביעה נגד חברת הוט (נספח ב'1 להודעה על הגשת מסמכים נוספים מטעם הנתבעים), טוענים התובעים בסעיף 5, כי בתמורה לפרסום חברת הוט במסגרת מועדון "דרייב", התחייבה חברת הוט, לתת חסות לאירועי "הנוער ינהג אחרת". כך גם בתביעה נגד חברת צ'מפיון. אם התובע טען באותן תביעות כי אותן חברות, כנגד שילובן במועדון "דרייב" התחייבו ישירות לפני התובעים ליתן לתובעים תמורה בדמות מתן חסות לאירועי "הנוער ינהג אחרת", אין כל הגיון כי הבנק התחייב גם הוא לחייב את אותן חברות ליתן חסויות. שהרי, אם טענת התובע באותן תביעות נכונה, הרי שלא היה בכך כל צורך. הדבר מעורר תהיות באשר לנכונות הטענה של התובעים בהקשר זה.
לסיכום, לא נכרת כל הסכם בין התובעים לבין הבנק הנוגע לחיובם של נותני חסות למועדון לממן חסויות לאירועי "הנוער ינהג אחרת".
5.2 האם הופרה החובה לנהל מו"מ בתום לב
התובעים טוענים כי אף אם לא נכרת הסכם, הרי הבנק הפר את חובתו לקיים מו"מ בתום לב. שכן, גב' רונית לוי אישרה כי התובע חזר ופנה בדרישות שונות. התובעים טוענים לעניין זה כי הבנק הפר את חובת תום הלב במו"מ בכך שהיה מודע למאמצים והעבודה הרבה שהושקעה ע"י התובע, וכן לדרישות שהעלו, ורק לאחר השקת המועדון, אמרה גב' רונית לוי לתובע כי הבנק אינו מסכים לדרישותיו. לטענת התובעים, מדובר בניהול מו"מ בחוסר תום לב.
אני סבורה אחרת. כפי שהובא בהרחבה לעיל לעניין האירועים בבתי ספר, הבנק הסכים עקרונית לקיים אירועים בבתי ספר עם "הנוער ינהג אחרת" וכן הסכים להיות שותף לאירועים עירוניים כלשהם עם "הנוער ינהג אחרת". מלכתחילה זו הייתה ההסכמה העקרונית של הבנק עם התובעים. עם זאת, הסכמה זו לא הגיע לכדי מימוש בהסכם בשל התנהלות התובע עצמו.
--- סוף עמוד 49 ---
מעבר לכך, ברצוני לעמוד בשלב זה על מערכת ההסכמים בין התובע למועצה למניעת תאונות, ולהראות, על פני רצף הזמן, כיצד התובע הוא זה שנהג בחוסר תום לב, עת פנה לבנק מטעם המועצה למניעת תאונות, והסתיר הסכמים שהיו בינו לבין המועצה למניעת תאונות. כן אראה כיצד הציג התובע עצמו בכל פעם בכובע אחר, פעם כנציג המועצה למניעת תאונות, פעם כמפיק אירועי "הנוער ינהג אחרת" ופעמים אחרות הציג עצמו לנותני הטבות למועדון "דרייב" כמי שפועל מטעם הבנק. כל אלו מעידים על חוסר תום לב במו"מ דווקא מצד התובע. כדי לבסס את האמור, אסקור להלן את ההסכמים בין התובע למועצה למניעת תאונות וקשריו עם בנק דיסקונט לאור כל אותה תקופה.