"ש. בסוף שנת 2004 אתה חותם הסכם בכתב עם המלל"ת, נספח 9 לתצהירך, מפנה לסעיף 4 [סעיף הסודיות] – למה המלל"ת צריכה לשמור בסודיות מלאה את ההסכם?
ת. יש כאן פרטים מסחריים. בין היתר של חלוקת האחוזים בין המלל"ת לביני. אני לא חושב שאני צריך ליידע או מישהו צריך לדעת מה הסיכומים שלי עם המלל"ת, גופים אחרים לא צריכים לדעת. זו זכותי.
ש. כלומר תרומות שמועברות על ידי גורמים תמי לב למניעת תאונות דרכים מוצאות את דרכן, 40%, לכיסך הפרטי ואתה חושב שצריך לשמור את זה בסודיות?
ת. המלל"ת מחויב לסודיות. אם אני אחליט לפרסם אני יכול, וזה קורה כל הזמן בעולם שכל מיני גופים מגייסים כסף לעמותות ומקבלים עמלות על הגיוס. ככה זה עובד בצורה מאד נרחבת.".
--- סוף עמוד 55 ---
בהמשך נשאל התובע (עמ' 92 לפר' ש' 7-8): "כשאתה פונה לבנק ומשתדל עבור המלל"ת אתה לא אומר להם שיש לך עניין אישי במלל"ת ותקבל 40% מכל כסף שיועבר למלל"ת" והתובע משיב: "לא אומר".
היינו, התובע מנסה גם הפעם להפיק רווח מכל מבנה משפטי, מכל מועדון, ומסתיר מפני הבנק את מעורבותו במלל"ת ואת העובדה שיפיק רווח ישיר, בגובה 40%, מכל תרומה שתקבל המועצה למניעת תאונות. זאת, שעה שהוא מעודד את הבנק לתרום למועצה למניעת תאונות ומבהיר כמה הדבר יתרום לתדמית הבנק. גם התנהלות זו מהווה לטעמי התנהלות בחוסר תום לב.
לסיכום התובע התנהל בחוסר תום לב מובהק במו"מ שערך עם הבנק, הן בשלב הראשון בו פנה לבנק בשם המועצה למניעת תאונות וניסה באותו זמן לקדם את עסקיו הפרטיים, הן בשלב השני שדחק בבנק לתרום למועצה למניעת תאונות, תוך שהוא מסתיר מהבנק ומנותני ההטבות האחרים כי הוא מקבל 40% מכל תרומה.
מנגד, הבנק התנהל בתום לב, וככל שהיה בלבול אצל גב' רונית כהן לגבי דרישותיו של התובע, הרי שאלו נבעו מחוסר תום ליבו של התובע, ומכך שהתובע בחר לערבב בין עסקיו הפרטיים לבין המועצה למניעת תאונות.
לאור האמור אין מקום להידרש לפסקי הדין שהביאו התובעים בסיכומים, שכן בכולם, נקבע עובדתית שנוהל מו"מ בחוסר תום לב, מה שאין כן במקרה שלפניי.
על כן אני דוחה את העילה נגד הנתבעים בגין הפרת תום לב במו"מ.
לסיכום פרק זה אני דוחה את התביעה בעילות החוזיות שבה.
- הפרת חובה חקוקה
התובעים בסיכומי התשובה שלהם טוענים כי החובה החקוקה שהפרו הנתבעים היא חובת תום הלב הקבועה בסעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים. הצדדים חלוקים בשאלה האם סעיפים אלו יכולים להוות בסיס לעוולה של הפרת חובה חקוקה. איני נדרשת לכך, כיון שכפי שהבהרתי באריכות התובעים לא הוכיחו כי נכרת הסכם בינם לבין הבנק, ועל כן אין תחולה בענייננו לסעיף 39 לחוק החוזים. בנוסף, מהראיות עולה כי התובע הוא זה שהפר את חובת תום הלב במו"מ ולא הנתבעים, ועל כן אין תחולה בענייננו גם לסעיף 12 לחוק החוזים.