לאור האמור אני דוחה את התביעה גם בעילה של הפרת חובה חקוקה.
- רשלנות
התובעים טוענים כי ביחסי הכוחות בין הבנק לבינם, הייתה על הבנק חובה לדאוג שיהיה הסכם כתוב בין הצדדים המפרט את זכויותיהם וחובותיהם ההדדיות, או לכל הפחות להבהיר בכתב כי
--- סוף עמוד 56 ---
לתובעים לא יהיה כל חלק במועדון, ולא יזכו לתמורה על מאמציהם. גם כאן מתעוררת שאלה האם יש להעניק באמצעות עוולת הרשלנות סעדים בגין הפרת מחויבויות חוזיות או טרום חוזיות. ברם, איני נדרשת גם לשאלה זו כיון שכפי שהבהרתי הוכח לפניי, כי הייתה הסכמה עקרונית ואף רצון של הבנק לשלב בפעילות מועדון "דרייב" את פעילות "הנוער ינהג אחרת", במסגרתו יקבלו התובעים תמורה. הסיבה לכך שבסופו של יום לא נכרת הסכם בעניין זה רובצת לפתחם של הנתבעים, ולכן אין לטענה זו על מה שתסמוך.
על כן אני דוחה את התביעה גם בעילה של רשלנות.
- עשיית עושר ולא במשפט
טענתם המרכזית החלופית של התובעים היא כי הנתבעים התעשרו על חשבונם. התובעים טוענים כי טובות ההנאה או השירותים שקיבלו הנתבעים על חשבונם הם אלו (סעיף 500 לסיכומים):
"הגיית מועדון לקוחות ייחודי של עולם תוכן של בטיחות בדרכים הכולל נותני הטבות משמעותיות ומהפכניות לראשונה בישראל; מסירת הובלת המועדון לידיו של הבנק והנתבעת כמי שהייתה מנהלת שיווק לקוחות פרטיים של הבנק על כלל היוקרה הכרוכה בניהול מועדון בסדר גודל כזה; יצירת הקשר הגיוס והחיבור בין הבנק לבין עמותת אור ירוק שהשקיעה מיליונים בפרויקט נשוא המועדון וחילקה ערכות לעשרות בתי אב; השתתפות בישיבות וועדת ההיגוי, עשרות פגישות ומתן חוות דעת, בעל פה ובכתב, על בסיס ניסיונם של התובעים בתחום הבטיחות בדרכים בכלל ובהפקת אירועי "הנוער ינהג אחרת" בפרט; סיכומי פגישות והפצתן לכלל הגורמים המעורבים במועדון, לעיתים לפי דרישת הנתבעת עצמה וחסכון עצום לבנק של אלפי שעות עבודה והוצאות שהוצאו ע"י התובעים לצורך ביצוע הפעולות הנ"ל.".
התובעים טענו כי בגין כל אלו התעשרו הנתבעים, ועל כן עליהם להשיב לתובעים את אותה התעשרות או את שוויה.
כפי שיובהר להלן. יש לדחות טענה זו ממספר טעמים.
8.1 היחס בין דיני החוזים לדיני עשיית עושר ולא במשפט
התובעים טוענים כי הנתבעים התעשרו על חשבונם שלא כדין ומבססים את טענתם זו על סעיף 1(א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט (להלן: חוק עשיית עושר), לפיו: מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן - הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה.". לטענתם, כל הפעולות לעיל זיכו את הנתבעים על חשבונם.