הסכמי ההתקשרות עם הלקוחות אמנם לא הוצגו בפני בית המשפט על ידי מי מהצדדים ואולם נדמה שההימנעות מהגשת תביעות נגד הלקוחות היא גם הגיונית מבחינה מסחרית.
- נוכח האמור אני דוחה את טענות הנתבעים. אין בסיס לטענה שהתובעות לא פעלו באופן סביר לקדם את ההתקנות וגם אין בסיס לטרוניה כלפי התובעות, שהן לא כפו על הלקוחות להשלים את עסקאות ההתקנה.
הטענה שהנתבעות 3-1 שילמו 1,000,000 ₪ עבור שירותי גביה
- בסעיף 6.12 להסכם נכתבה הסכמת הצדדים כי בתמורה לטיפול בעסקאות העבר, הנתבעות 3-1 ישלמו לתובעות דמי ניהול בסך של 1,000,000 ₪ ב- 12 תשלומים חודשיים שווים.
- הנתבע 4 טען כי הסך הנ"ל נועד להוצאות הטיפול בעסקאות העבר ובין היתר לטיפול גם בגביה (ס' 64-63 לתצהירו ; עמ' 72, ש' 7-1). לטעמו התשלום הניכר הצדיק פעילות גביה נמרצת מצד התובעות (עמ' 71, ש' 28 - עמ' 72, ש' 2).
- מנהל התובעות עת/4 אבי בן-חיים טען מנגד שהסך של 1,000,000 ₪ נועד לכיסוי ההוצאות של התובעות עבור טיפולן בעסקאות העבר ובכלל זה טיפול בפניות הלקוחות ובאחריות, כך שלא מדובר בחלק ממנגנון ההתחשבנות שנקבע בסעיפים 6.18-6.17 להסכם (ס' 60-55 לתצהירו).
- עת/2 רו"ח זאב שלום הקדיש לנושא את פרק ב' לחוות דעתו ולטעמו בתמורה לסך של 1,000,000 ₪ התובעות טיפלו בעסקאות העבר, כולל בגביה בעת גמר חשבון מול הלקוחות. עת/3 שלומי בן שושן אישר שהסך שולם לתובעות עבור הטיפול בעסקאות העבר ובכלל זה בגביה (עמ' 39, ש' 8-3).
- למעשה הדיון במחלוקת זו התייתר נוכח הקביעה דלעיל שהתובעות לא חדלו בגביה. למעלה מן הנדרש, כעולה מתנאי ההסכם הנתבעות 3-1 שילמו לתובעות סך של 1,000,000 ₪ עבור הטיפול בעסקאות העבר ואין לנתק מכך את הטיפול בגביה מהלקוחות, אף כי ברור שההוצאות הכרוכות בכך צורכות חלק מבוטל מהסכם ששולם. בפועל התובעות אכן טיפלו בעסקאות העבר באופן מספק ואף גבו מהלקוחות את התשלומים עבור ההתקנות ומכאן כאמור שהדיון בעניין זה מתייתר. למען הסר ספק, כעולה מהוראות ההסכם אין קשר בין סך הוצאות הטיפול 1,000,000 ₪ בסעיף 6.12 לבין מנגנון ההתחשבנות בסעיף 6.18.
א'4 - דו"ח צפי ההתחייבויות והתקבולים המקורי
- בסעיף 6.17 להסכם, הנתבעות 3-1 הצהירו שהעלויות של השלמת העבודות בעסקאות העבר הן בסך של כ- 2,660,000 ₪ בעוד שהתקבולים העתידיים אשר ישולמו בגינה הם בסך של כ- 2,565,000 ₪ ומכאן שההפרש הוא בסך של 95,000 ₪. הצהרה זו הייתה הבסיס לנוסחת ההתחשבנות שהוסכמה בין הצדדים בסעיף 6.18 להסכם.
- הנתבע 4 טען כי בסוף חודש מרץ 2009 הוא זימן אליו ארבעה מעובדי משרדו, אשר קיבלו ממנו את מסמכי כל ההזמנות והעלו את תוכנם על מסמכי "אקסל", שהוא עצמו ריכז בדו"ח אחד אשר נשמר במחשבו. עריכת המסמך נמשכה 6 ימים והוא שיקף פער בין ההוצאות העתידיות לתקבולים העתידיים בסך של 95,000 ₪, שהיה הבסיס להצהרת הנתבעות 3-1 בסעיף 6.17 להסכם (ס' 37-31 לתצהירו).