"אני קובע כי מר בלום נתפס לטעות מחשבה כאשר כלל התחשבנויות בגין עבודה וגבייה מלקוחות לפרק נוסף כאשר הוא כלול כבר בנייר האקסל הדינמי המשקף את ההתחשבנות עבור הלקוחות. אשר על כן, בפרק זה התובעות חייבות למעשה לנתבעות סך 3,390 ₪ כולל מע"מ".
- המומחה מטעם בית המשפט לא נחקר וחוות דעתו לא נסתרה. לפיכך יש לקזז מחובן של הנתבעות 3-1 לתובעות סך של 3,390 ₪.
פרק ג' - הנכס בנווה ימין
- אין מחלוקת כי התובעות נכנסו בנעלי הנתבעות 3-1 בחוזי השכירות וקבעו את מיקומן בנכסים השכורים בבצרה ובנווה-ימין. כעולה מתצהירו של עת/4 אבי בן-חיים, בחודש מאי 2010 התובעת 2 נדרשה לפנות את הנכס בנווה-ימין נוכח הכרעת וגזר דין מיום 7/6/07 אשר ניתנו נגד הנתבעים 4-3 בתיק עמ"ק (שלום - כ"ס) 20005/07 (ס' 124).
עת/4 טען כי הנתבעים הסתירו את דבר קיומם של הכרעת וגזר הדין ובכך גרמו נזק לתובעות (ס' 131-125). עת/4 שלל את הטענה כי התובעות פינו את הנכס מתוך החלטה אסטרטגית לאחד את הפעילות בבצרה ולגרסתו הפינוי נבע מהוראות גזר הדין (ס' 133).
- הנתבע 4 טען מנגד את הטענות הבאות:
א. מנהלי התובעות היו מודעים לנוהג לשכור מחסנים במושבים תוך ביצוע עבירה של שימוש חורג ועל כן פטרו את הנושא בביטול כאשר הוא הועלה על ידו במהלך המו"מ (ס' 73 לתצהירו ; עמ' 73, ש' 8-4). לימים פונה גם המבנה בבצרה מאותה סיבה והראיה שהתובעות לא הגישו תביעה בהקשר לכך (ס' 77 לתצהירו).
ב. ממילא התובעות לא שילמו עבור המבנה בנווה ימין, אלא עבור זכות השימוש בו בלבד. התביעה היא עבור קירות שלא נבנו על ידי התובעות (ס' 72-71 לתצהירו).
ג. לפי תנאי ההסכם, התובעות רכשו את הממכר as is לאחר שבדקו את מצבו המשפטי ומכאן שאין להן זכות להעלות את טענותיהן לנזק (ס' 76-74 לתצהירו).
ד. עם פינוי המבנה בנווה-ימין התובעות לא פתחו משרד חדש אלא מיזגו את המשרדים במבנה בבצרה, כך שהמבנה פונה ללא קשר לצו הפינוי (ס' 78 לתצהירו).
טענה זו נתמכה בעדותו של עה/1 גיל ניסן. הלה טען כי מיד עם הרכישה אבי בן-חיים הנחה לאחד את המותגים "שאב רב" מבצרה ו- "שאב קל" מנווה-ימין, שכן התחרות ביניהם לא מצאה חן בעיניו ככל הנראה והסגירה של "שאב קל" הייתה עניין אסטרטגי של זמן (ס' 5-4 לתצהירו). עם זאת, עה/1 העיד כי התובעת 2 עברה מהמבנה שפונה למבנה קטן יותר בנווה-ימין (עמ' 43, ש' 31 - עמ' 44, ש' 2).