- הטענה לנזק בסך של 112,500 ₪ נסמכת על חוות דעתו של עת/1 השמאי מנחם מוסקוביץ. הנזק הנטען הוא אובדן של צמודי מבנה - קירות גבס בשווי של 100,000 ₪, חדר שירותים, שטיח מקיר לקיר, קווי תקשורת וחשמל, תאורת שמש, צנרת למיזוג אוויר מרכזי, צנרת כיבוי אש וגלגלונים. יש לציין כי חישוב סך הנזק 112,500 ₪ בטבלה בעמ' 2 לחוות הדעת מהווה טעות חישובית והסך הנכון הוא 122,500 ₪.
- אין בפני בית המשפט די ראיות בכדי להכריע בשאלה העובדתית האם דבר קיומם של הכרעת וגזר הדין הובא לידיעתם של מנהלי התובעות במהלך המו"מ. בעניין זה נשמעה עדות אחת בלבד מכל צד - זו של אבי בן-חיים וזו של הנתבע 4 - מבלי שזומנו לעדות יתר המשתתפים במו"מ (עורכי הדין של הצדדים, המנהל הנוסף של התובעות והיועץ הכלכלי של הנתבעים). עם זאת, סבורני שעצם קיומו של גזר הדין היה עניין בעל חשיבות והשלכות לגבי העסק, כך שראוי היה שהנתבעות 3-1 יעלו אותו על הכתב ויציינו אותו בהסכם.
- כך או כך, ההכרעה בשאלה העובדתית מתייתרת, מקום שבו לא הוכח לטעמי שהנזק הנתבע על ידי התובעות הוא אכן הנזק הרלוונטי כפי שיפורט להלן.
- בסעיף 5.12 להסכם נקבע כך:
"קבוצת בן-חיים - הראל תהיה רשאית להיכנס בנעלי קבוצת ביתא בחוזי השכירות באשר למשרדים ולחצרים בהם שוכנים משרדי ביתא במושבים בצרה ונווה-ימין, לרבות זכויותיהם בחוזה השכירות שלהם עם בעלי המקרקעין לשנת 2009, ומעבר לכך מתחייבת קבוצת בן-חיים - הראל כי תפעל בעצמה ועל חשבונה למימוש החזקה במקרקעין אלו לרבות המשך ההתקשרות בחוזי השכירות".
- נמצא שהתובעות רכשו את הזכות החוזית של הנתבעות 3-1 להשתמש במבנה בנווה-ימין בשנת 2009 מכוח הסכם השכירות אשר נחתם על ידן מול בעלי המבנה. אין חולק כי התובעות לא רכשו זכות בעלות במבנה עצמו.
- התובעות לא הציגו בפני בית המשפט את הסכם השכירות ומכאן שלא הוברר מה דינם של צמודי המבנה, דהיינו האם בעת גמר השכירות הבעלות בהם נותרת של הבעלים כמקובל או שמזכה את השוכרים בזכות כלשהיא. אף לא הוכח כי צמודי המבנה הותקנו במקור על ידי הנתבעות 3-1 או שהיו, כולם או חלקם, חלק מהמבנה בעת שנשכר על ידן לראשונה.
יצוין כי סעיף 5.1 להסכם בין הצדדים מפנה לנספח 5.1 שכותרתו "פירוט הממכר", אשר לא צורף כראיה בתיק ולא מן הנמנע כי עיון בו היה מבהיר האם צמודי המבנה היוו חלק מהממכר. עדותו בעל פה של אבי בן-חיים כי התובעות רכשו את הרכוש הקבוע שהיה מותקן במושכר (עמ' 42, ש' 11-6) היא כללית ואינה מבוססת במסמכים.