- המסקנה היא שהתובעות לכל היותר הפסידו את זכות השימוש בצמודי המבנה ולא את צמודי המבנה עצמם. תביעת שוויים של צמודי המבנה איננה רלוונטית והיא הגיונית כמו תביעת שוויו של המבנה עצמו.
- התובעות לא עשו כל ניסיון להוכיח את שווי זכויות השימוש שאבדו (אפילו לא הוכח לכמה שנים נשכר המבנה בנווה-ימין) ודין תביעתן עבור אובדנם של צמודי המבנה להידחות.
פרק ד' - התביעה האישית נגד הנתבע 4 מרדכי לארי
ד'1 - ערבות אישית
- סעיף 8 להסכם בין התובעות לבין הנתבעות 3-1 נושא את הכותרת "בטחונות הדדיים". תחת הכותרת "בטחונות שתעמיד קבוצת ביתא לרשות קבוצת בן-חיים - הראל" נכלל סעיף 8.10 בנוסח שלהלן:
"מוסכם בזאת כי מר לארי מרדכי יערוב באופן אישי בהתאם לכתב ערבות נפרד שייחתם בין הצדדים".
- אין חולק כי בסופו של יום הנתבע 4 לא חתם על כתב ערבות. לתצהירו של עת/4 אבי בן-חיים צורפו טיוטות ההסכם כנספח 8. הנוסח של סעיף 8.10 דלעיל מופיע כפי שהוא בכל הטיוטות (בטיוטות הראשונות כסעיף מס' 8.11). לחלק מהטיוטות צורף מסמך שנשא תחילה את הכותרת "רשימת נספחים אשר יש לצרף להסכם" ובהמשך את הכותרת "רשימת מסמכים מבוקשים". בדף זה מצוין בין היתר מסמך "נוסח כתב הערבות האישית" ואולם נוסח זה לא צורף לעיונו של בית המשפט על ידי מי מהצדדים.
- עת/4 אבי בן-חיים טען בתצהירו כי הנתבע 4 הסכים לערוב אישית להתחייבויותיהן של הנתבעות 3-1 בהסכם, כי הערבות האישית של הנתבע 4 הייתה עניין עיקרי ויסודי וכי העובדה שבעת חתימת ההסכם לא צורף ולא נחתם כתב הערבות אינה גורעת מההסכמה שהושגה. לטענתו, בעת חתימת ההסכם הצדדים פעלו מתוך חיפזון ועל כן לא צורפו ולא נחתמו נספחים רבים ובהם כתב הערבות, ואולם הדבר אינו משנה את ההסכמה אשר הנתבע 4 לא התנגד לה מעולם, כעולה במפורש מהוראת סעיף 8.10 להסכם (ס' 73-62 לתצהיר).
- הנתבע 4 טען מנגד כי העניין היחיד שבו לא הושגה הסכמה היה עניין הערבות האישית שלו ועל כן נרשם בהסכם, לבקשתו המפורשת, שלצורך כך ייערך וייחתם מסמך נפרד (ס' 12 לתצהירו).
לטענתו, המחלוקת הייתה על היקף הערבות האישית ביחס לאיכות העבודות שבוצעו בעבר על ידי הנתבעות 3-1 ושבגינן התובעות התחייבו לספק אחריות ושירות (ס' 13 לתצהירו). לטענת הנתבע 4 הוא דרש להגביל את ערבותו להתקנות העבר בסכום לאירוע ובזמן קצוב ואילו התובעות דרשו להגדיל את הסכום ולהכפיל את משך הזמן (ס' 14 לתצהירו ; עמ' 64, ש' 21-8).