לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי). על פי הנטען, לא ניתן להגיש בקשה לעיכוב דיון בנפרד מהערעור על סירוב השופט לפסול את עצמו. בעניין זה מוסיפה המבקשת וטוענת כי כאשר מוגש ערעור על סירוב שופט לפסול עצמו, קיימת זכות מוקנית לצד השני להליך להגיש תגובה בכתב לערעור (על פי תקנה 471ג(3) לתקנות סדר הדין האזרחי). במקרה דנן, נטען כי נשללה מן המבקשת הזכות להגיש תגובה וגם הצו לעיכוב הליכים ניתן ללא שניתנה למבקשת הזדמנות להגיב בכתב.
- המבקשת מוסיפה וטוענת בהרחבה מדוע לדעתה למשיבים היתה ידיעה פוזיטיבית בעת מינויו של הבורר על ניהול המשא ומתן על ידי הבורר עם חברת פז. המבקשת טוענת כי בית המשפט המחוזי התעלם מטענותיה ומיקד את כל הדיון רק בשני עדים שביקשה לזמן, כאשר מדובר בעדים שלא היה להם אינטרס לשתף פעולה עם המבקשת.
תגובת המשיבים
- המשיבים מתנגדים לבקשה. בפתח הדברים מציינים המשיבים את ההלכה לפיה בית המשפט ייעתר לבקשת רשות ערעור רק באותם מקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית חדשה החורגת מעניינם של הצדדים. המשיבים מפרטים בהרחבה את הסיבות שבגינן לטענתם אין מקום להיעתר לבקשה רשות הערעור במקרה הנוכחי. לאור החלטתנו מיום 11.2.2010 ליתן רשות ערעורולדון בתיק כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, לא מצאתי מקום להרחיב בטענות אלה של המשיבים.
- עוד נטען, כי הדיון בבקשה הנוכחית הפך לתיאורטי לאור עמדת הבורר לפיה הוא אינו מעוניין להמשיך את כהונתו כבורר, ללא קשר להחלטה בבקשה. הבורר מסר לבא כוח המשיבים כי רק במידה ובקשת רשות הערעור תתקבל וייקבע כי עליו להמשיך בתפקיד הבורר, למרות עמדתו, הוא יהיה חייב להתייחס לכך. המשיבים אף טוענים כי הודעתו של הבורר הולמת את ההסכם בין הצדדים להליך הבוררות לבין הבורר, הקובע כי הבורר רשאי להתפטר מתפקידו בכל עת וכי לאיש מהצדדים לא תהא כל טענה או טרוניה בהקשר זה.
- בהמשך מפרטים המשיבים את העילות שבגינן יש לפסול את הבורר. העילה הראשונה לפסלות, לטענת המשיבים, הינה נגיעתו האישית של הבורר בשל קיומו של
--- סוף עמוד 18 ---
המשא ומתן בינו לבין חברת פז. המשיבים טוענים כי בניהול המשא ומתן עם חברת פז יש כדי להביא לפסילתו של הבורר ממספר סיבות: כישלונה של העסקה שהבורר ניהל באופן אישי והפסד טובת ההנאה לו ולמשפחתו; הכשלתה של העסקה על ידי חברת פז; ההפסד שנגרם למשפחתו של הבורר כתוצאה מכישלונו של המשא ומתן; קשריה של חברת פז לבוררות, לנוכח העובדה שמניותיה של חברת פז עמדו בעקיפין במוקד הבוררות; העובדה שקבוצת ליברמן שלטה בחברת פז במועדים הרלבנטיים לבוררות וכי חברת פז ערבה כלפי מפרק המבקשת לחלק מתוצאות הבוררות. כל אלה מגלים לטענת המשיבים עניין אישי וניגוד עניינים. המשיבים טוענים כי לוּ ידעו על אותו משא ומתן שניהל הבורר עם חברת פז, הם לא היו מסכימים למינויו של הבורר. בעניין זה מוסיפים המשיבים וטוענים, כי יש ליתן את הדעת לעובדה שהצדדים התכתשו והתחבטו בזהות הבורר שייבחר להכרעה בסכסוך, ומועמדים רבים וטובים נפסלו על ידם בשל נגיעה קלה שבקלות לאחד הצדדים, לאחד העניינים או לאחד מבאי הכוח. בנסיבות אלה, טוענים המשיבים, כי לוּ היה עולה עניין ניהול המשא ומתן עם חברת פז, ברור היה כי מועמדותו של הבורר היתה נפסלת מלכתחילה.
- עילת הפסלות השנייה, לטענת המשיבים, נעוצה באי גילוי דבר "נגיעותיו" של הבורר, המהווה כשלעצמו עילה לפסילתו. נטען כי מדובר בחובת גילוי בסיסית היונקת חיותה: מדיני החוזים המטילים על הצדדים חובת גילוי פוזיטיבית; מן הדין הציבורי המטיל על נושאי תפקידים חובת גילוי פוזיטיבית ומלאה; מדיני האמון, מהנאמנות וכן מן הדין בענייני בוררות המטיל על הבורר חובת אמון הכוללת גם חובות גילוי מוגברות. בהקשר זה מוסיפים המשיבים וטוענים, כי בניגוד לעמדת המבקשת, הפרתה של חובת הגילוי מקימה עילת פסלות עצמאית. גם כאן חוזרים המשיבים וטוענים כי חובת הגילוי מתעצמת בנסיבותיו הספציפיות של המקרה דנן, בו הקפידו הצדדים הקפדה יתרה בזהותו של הבורר.
- המשיבים טוענים כי הדרך היחידה שבה היתה יכולה המבקשת לאיין את פסלותו של הבורר היא באמצעות הוכחה לפיה המשיבים ידעו על דבר המשא ומתן בזמן אמת ושמרו ידיעתם זו לזמן פקודה. נטען, כי הנטל בעניין זה מוטל על שכמה של המבקשת והיא לא עמדה בו. קביעתו של בית המשפט המחוזי בעניין זה, כך נטען, מבוססת על אדנים עובדתיים מוצקים ובהם התצהירים הרבים שצורפו על ידי המשיבים, והעובדה שהמבקשת נמנעה מלהציג למצהירים מטעמם שאלות ביחס לאי ידיעתם על אותו משא ומתן. המשיבים טוענים כי הוכח בבית המשפט המחוזי כי עורך
--- סוף עמוד 19 ---