ד. משיכת סכומים על חשבון בונוס
- אין חולק, כי התובע קיבל בכל חודש סך 5,000 ₪ אשר לגרסתו ניתנו לו ע"ח הבונוס לו היה זכאי. הנתבעים טענו כי בהתאם להסכם שנכרת בין הצדדים, התובע היה זכאי לבונוס מרווחי החברות, כפי שאלו באים לביטוי בדוחות הכספיים. אלא שהתובע לא בחל בשום אמצעי על מנת לקבל כספים שאינם מגיעים לו, זאת, על סמך דוחות אקסל שהופקו על ידו בזמן עבודתו כמנכ"ל בחברה.
- בפועל, החברות סיימו את פעילותן בשנים 2010 ו- 2011 בהפסד ומכאן, שהתובע לא היה זכאי לתשלום כלשהו מרכיב זה. החברה הוסיפה, כי במסגרת עדותו מיום 1.3.12, בבית המשפט המחוזי בת.א 20646-02-11 הודה התובע כי משיכת הבונוס מראש לא הוסכמה בינו לבינו יעקב ועדינה וכשהבין כי יש עם כך בעיה פנה לאחותו הדס.
- לאחר שבחנו את טענות הצדדים ומבלי להכריע בשאלה, בה נדון בהמשך, האם התובע היה זכאי לסכומים שקיבל בגין בונוסים בהתאם להסכם, לא מצאנו כי התובע פעל על מנת לקבל כספים שלא מגיעים לו כטענת החברה או כי הוכחה טענת מרמה.
- התובע טען, כי הוסכם בין הצדדים כי מאזני החברות יבדקו אחת לחצי שנה וכי המעבר מרווחיות, כפי שבאה לידי ביטוי במאזן להפסד בדוח השנתי, נעשה בעקבות מניפולציות של יעקב. התובע צירף לתצהירו טיוטת מאזן לשנת 2010, תקציב ביצוע מיום 30.9.11 וכן טבלה המסכמת את התשלומים החודשיים שקיבל כראיה לכך שהוא זכאי היה לקבלת הכספים (נספחים ה', ו' ו- ז' לתצהיר התובע).
- בחקירתו הנגדית נשאל התובע, האם אותן מקדמות שלקח על חשבון הבונוס, היו באישור בעלי המניות והשיב כי לא נדרש אישור לגבי תנועות תזרימיות ואולם הם "ידעו וגם אישרו". כשהופנה לכך שבהליך אחר אמר שזה לא סוכם עם לא עם יעקב ולא עם עדינה, השיב כי אמנם זה לא סוכם אולם הם ידעו מזה (פרוטוקול 23.3.15, עמ' 32 ש' 1-12).
כאשר נשאל האם על פי ההסכם הוא היה רשאי למשוך כסף לפני הרווחים, השיב כי בהסכם לא נקבע כיצד התשלום יבוצע ואולם בפועל, על פי הנחייתו של אביו, שולמו לו 50,000 ₪ מידי חודש (שם, עמ' 51 ש' 28-33).
התובע הוסיף, כי בשל הרכב זכויות החתימה בחברה, הוא לא יכול היה למשוך כספים בסכום העולה על 10,000 ₪ ללא אישורה של הדס. לפיכך, ויתורה של החברה על עדותה של הדס פועלת לחובתה, שכן מתוקף תפקידה היה בעדותה לשפוך אור על העניין שבמחלוקת, ובפרט על ההתנהלות הכספית וההסכמית בחברה. בעניין זה ידועה ההלכה לפיה להימנעות מהבאת ראיות יש משמעות ראייתית (ע"א 641/87 זאב קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ מד(1) 239) .
- מהאמור שוכנענו, כי בהעדר הוראה מפורשת בהסכם בדבר האופן בו ישולם הבונוס, התובע סבר בתום לב כי הוא זכאי לסכומים שקיבל על חשבון הבונוס. זאת ועוד, טענתו לפיה כל הגורמים בחברה ידעו ואישרו, לא נסתרה ועל כן לא מצאנו כי נפל דופי בהתנהלותו, בוודאי לא כזה המצדיק לשלול ממנו את פיצויי הפיטורים.
ה. העברת כספים לטובת רעייתו של התובע וחוב בגין חברת ויקטורי
- הנתבעים טענו כי התובע השתמש בחברות לצורך ניהול עסקי אשתו, העוסקת בייבוא ושיווק נעליים, ללא הסכמת יעקב ועדינה. לתצהירו של יעקב צורף עותק מכרטסת הנהלת חשבונות של החברה ממנה ביקשו ללמוד סך הכספים שהעביר התובע לטובת אשתו עמדו על סך 167,769 (נספח ז' לתצהיר יעקב).
- התובע העיד בחקירתו הנגדית כי מאחר שלחברה היה מט"ח והואיל והיא הייתה מעבירה כספים לרובל באופן שוטף, הוסכם, כי היא תעביר לספק ישירות, ובלשונו:
"אני לא משכתי כספים לחברת י.ר. חברת י.ר העבירה כספים לחברת רובל המסגרת הסכמות. חברת רובל, הייתה לה פעילות עם יצרני נעליים באיטליה ובמקום שחברת רובל תקנה מט"ח ותעביר אותו לאיטליה, לחברת י.ר היה מט"ח, היה הסכם שבלאו הכי חברת י.ר מעבירה כספים לחברת רובל, ולכן במקום שהיא תעביר את זה לחברת רובל ורובל תעביר את זה, י.ר העבירה את זה ישירות"