(פרוטוקול 23.3.15, עמ' 32 ש' 32-33, עמ' 33 ש' 1-6).
- רו"ח גור, אישר את גרסתו של התובע והעיד "אני חושב שהיה איזה תשלום אחד, מי.ר לאיזה ספק נעליים באיטליה, אה, שהתשלום נעשה מי.ר, אה, זה היה ספק של רובל, זה היה בסביבות, אני חושב עשרות אלפי שקלים, נעשה לדעתי, למיטב זכרוני, בגלל שהיו, לחברה היה יותר פשוט להעביר יורואים, ל, של י.ר, אני לא זוכר" (פרוטוקול 19.7.15, עמ' 33 ש' 6-12)
- בהמשך הסביר כי החברה שילמה במקום רובל וכי זו לא הייתה הוצאה של החברה. כשנשאל האם הוא יודע אם נערכה התחשבנות בין החברות בגין הוצאה זו, השיב כי "למיטב זכרונו" זה נלקח בחשבון אולם לא זכר להגיד בוודאות (עמ' 33 ש' 25 ואילך, עמ' 34 ש' 1-3)
- עולה אפוא, כי החברה שילמה ישירות לספק בגין פעילות שהייתה שייכת לרובל. לאור מערכת יחסים המשפחתית והעסקית כפי שפורטה בהרחבה, ולאור העובדה כי צפוי היה שחברת רובל תעבור להיות בבעלות החברה ואילו זו תהיה בבעלות התובע, איננו סבורים כי פעילות התובע עולה כדי מרמה.
- ביחס לטענה בדבר לקוח בשם "ויקטורי" - הנתבעים טענו כי בתאריך 26.3.09 הפיק התובע ללקוח של החברה בשם "ויקטורי" חשבונית לחיוב בסך 221,239.59 יורו בגין סחורה שסופקה לכאורה ללקוח וזיכה את הלקוח באותו סכום (נספחים יג'1 ו-2 לכתב התביעה שכנגד). ביום 25.5.09 חייב התובע את החברה על ידי הקטנת מכירותיה בסכום בו זיכה את הלקוח. כך למעשה נעלם מקופת החברה סכום של 1,221,643 ₪ מבלי שניתן לכך הסבר וברי כי התובע שלשל סכום זה לכיסו.
- התובע הכחיש טענות אלו והטעים כי פעילות ויקטורי הינה פיקטיבית. בחקירתו הנגדית פירט התובע כי נעשו על ידי יעקב מכירות פיקטיביות וכלשונו: "היה צורך להביא מלאי איך שהוא, לרוסיה. לא הייתה דרך לעשות את זה אז הוקמה איזה שהיא אה, חברת קש על ידי עובד לשעבר שמת בינתיים והמנהלת של המשרד, וקראו לה ויקטורי. וכל מכירה, כל מכירה של מלאי שהיה צריך איך שהוא שיגיע לרוסיה ולא הלך ללקוח אמיתי, נדחפה לטובת ויקטורי. נוצר מצב שהלקוח ויקטורי חייב פתאום מעל למיליון שקל בספרים" (פרוטוקול 23.3.15, עמ' 53 ש' 3-18).
- רו"ח גור העיד כי ויקטורי נכללה בגדר חוב אבוד וכי לא ראו מהעסקה כסף אולם לא ידע להשיב האם המדובר בחברה קיימת ומהם ניסיונות הגבייה שנעשו (פרוטוקול 19.7.15, עמ' 43 ש' 45 ואילך).
- טענת הנתבעים לא הוכחה, הן ביחס למהות החוב, היקפו והן ביחס לחלקו של התובע בחוב זה. הואיל ולא היה בעדותם של עדי הנתבעים כדי לתמוך בגרסתם, שכן הם התקשו לזכור פרטים ביחס לנושא זה ונמנעו מלהשיב על השאלות שהופנו כלפיהם, הרי שדין טענות הנתבעים ביחס לעניין זה, להידחות.