סיכום ביניים –
- לאחר בחינת חומר הראיות וטענות הצדדים, הרי שלא מצאנו כי עלה בידי הנתבעים להוכיח את טענותיהם כלפי התובע ובפרט כי הוא ביצע עבירות משמעת חמורות, עשה שימוש בכספיה ובנכסיה של החברה לטובתו ולטובת רובל או כי חשף את החברה לסיכונים פיננסיים.
- לא למותר לציין, כי בנסיבותיו של התיק דנן, העובדה כי המדובר במערכת יחסים משפחתית ובחברה שנוהלה ונשלטה על ידי בני משפחה, הקשתה על בחינת סבירותן של ההחלטות שנתקבלו על ידי הגורמים המעורבים מהבחינה העסקית, שכן לא ניתן היה לנתק את ההקשר המשפחתי בו הן ניתנו. כך לדוגמא, ביחס להחלטה להעביר את רובל לבעלות החברה, הרי שלא ניתן היה לבחון החלטה זו בפריזמה של החלטה עסקית גרידא כאשר מחד גיסא הוכח, כי המדובר היה בהחלטה עסקית, מתוך שיקולי מס, ומאידך גיסא, לא הוברר דיו היחס בין התועלת העסקית שהייתה משתלמת לחברה לעומת זו שהייתה משתלמת לרובל. לא ניתן היה להתעלם מכך כי רובל הייתה בבעלות התובע וכי באופן שוטף, שילמה החברה כספים (לרובל או לתובע) לצורך כיסוי גירעונותיה על בסיס ההקשר המשפחתי וכי היא עתידה הייתה לעבור לבעלות מלאה של החברה.
זאת ועוד, אין חולק כי התובע והדס אמורים היו להפוך לבעלי החברה ומכאן, שלא הוכח מדוע לשיטת החברה, היה לתובע אינטרס לרוקן את החברה מפעילותה, להבריח את נכסיה או לחשוף אותה לסיכון פיננסי.
- עוד נוסיף, כי כפי שנכתב לעיל, שוכנענו כי יעקב ורעייתו היו מעורבים ברמה זו או אחרת בהחלטות שנתקבלו בחברה ועל כן, לא מצאנו כי הניסיון ליחס לתובע פעילות במחשכים או מחטפים עסקיים יש בו ממש. ראו לעניין זה את עדותו של רו"ח גור (פרוטוקול 19.7.15, עמ' 18 ש' 17 ואילך).
- מהאמור עולה, כי גם אם נניח שההחלטות שהתקבלו על ידי התובע היו החלטות עסקיות כושלות, מכאן ועד הקביעה כי לפנינו מעשי מרמה, הפרת חובות אמון או פעולה בניגוד לטובתה של החברה, ארוכה הדרך ולא שוכנענו כי הנתבעים הרימו את נטל ההוכחה המוטל עליהם.
- מבלי לגרוע מכל האמור ולהשלמת התמונה נציין, כי טענות הנתבעים לא הועלו בזמן אמת. הסיבה לזימונו של התובע הוגדרה כ"מערכת היחסים העכורה השוררת בינו לבין בעל מניות החברה וחלק מדירקטוריון החברה" (ראו את הבקשה לאשר את החלטת דירקטוריון החברה לזמן את התובע לשימוע, אשר הוגשה לבית המשפט המחוזי (ת.א 20671-12-11, נספח טז' לתצהיר התובע). עוד עולה מבקשה זו, כי החברה ביקשה להתקשר עם התובע כיועץ חיצוני ומכאן, שלו היה ממש בטענותיה, הרי שלכל הפחות הן היו מקבלות ביטוי בבקשה זו, והחברה לא הייתה מבקשת להמשיך את מערכת היחסים עם התובע, גם לא כיועץ.
- מר יחזקאל נשאל בחקירתו האם במועד הגשת הבקשה לבית המשפט הטענות שעמדו כנגד התובע היו ביחס ליחסים העכורים עם אביו והשיב בשלילה. לשאלה: מדוע הדבר לא בא לידי ביטוי בבקשה לבית המשפט, השיב העיד "אין לי מושג, אין לי מושג, אבל ממש לא".
לשאלה "כאשר אתה הצגת ליובל את סיבת סיום העסקתו, אתה הצגת את הסיבה היחידה כטענות באשר ליחסים בינו לבין אבא שלו. נכון?" השיב העד בחיוב ומיד לאחר מכן הוסיף "רגע, המילה היחידה היא לא נכונה, מערכת היחסים העכורה, גרמה לכך, שהתפקוד שלו בחברה היה בלתי אפשרי" (פרוטוקול 19.7.15, עמ' 69 ש' 6-16). אלא שהעד לא פירט מהם הטענות שהיו כנגד התובע. לשאלה האם נכון שהרישום הכוזב שמוצג על ידי החברה בהליך המשפטי כסיבה לפיטוריו של התובע אינו הסיבה לכך, השיב: "אני לא יכול לומר כן, ואני לא יכול לומר לא. אני לא יכול לומר לך שזו לא הסיבה. ואתה גם מכניס דברים לפי, שקיבלתי הסברים, לא קיבלתי הסברים, וגם אם קיבלתי, וגם אם קיבלתי, לא הבנתי מה קורה שם, ועד לרגע זה, אני לא יודע מה קורה שם" (שם, עמ' 70 ש' 6-17).
- זאת ועוד, במכתב הפיטורים מיום 12.1.12, התחייבה החברה כי תשלם "את דמי ההודעה המוקדמת ואת כל יתר הזכויות" המגיעות לתובע על פי הסכם איתו ועל פי כל דין (נספח ג' לתצהיר התובע) ללמדך, שאף במועד פיטוריו, סברה כי התובע זכאי לזכויות אלו. החברה לא הוכיחה את טענתה כי בשל התנהגותו והכספים הרבים שגנב ממנה לכאורה, לא היתה ברירה כי אם להביא להפסקת עבודתו המידית, תוך פגיעה בזכותו להודעה מוקדמת.
- לסיכום חלק זה - משטענות הנתבעים בדבר מעשי התובע לא הוכחו, אנו קובעים כי החברה לא הייתה רשאית לשלול ממנו את פיצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת ולפיכך, התובע זכאי לתשלום בגין רכיבים אלה.