לשאלת חיובם של הנתבעים ביחד ולחוד
- התובע טען בכתבי הטענות כי יש לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד הן מכח דוקטרינת הרמת מסך והן מכח התחייבות אישית שנטל יעקב, בשם החברות, להעסיקו ביחד ולחוד ובנוסף, התחייב במסגרת פסק הדין באופן אישי, כי התובע ימשיך להיות מועסק וכי ככל שיפוטר, הוא יקבל הודעה מוקדמת ואת יתר הזכויות המגיעות לו.
- נדון בטענות אלה להלן.
הרמת מסך ההתאגדות - המסגרת הנורמטיבית
- בבסיסם של דיני החברות עומד הכלל כי חברה היא תאגיד הנפרד מבעל מניותיו, מנהליו ועובדיו, לכל דבר ועניין, ולא יתכנו חיי מסחר תקינים מבלי שיוקפד על הפרדה בין התאגיד לבין בעליו ומנהליו (דב"ע נג/205-3 מחמוד וגיה נ' גלידות הבירה פד"ע כ"ז, 345).
- על אף האמור, לעקרון של האישיות המשפטית הנפרדת של החברה נקבעו חריגים אשר מטרתם למנוע מצבים בהם החיץ בין אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה לבין בעלי המניות או נושאי משרה בה, משמש על מנת להסתתר מן הדין או להתל בנושים, וזאת על ידי הרמת המסך וייחוס חובות החברה לבעלי המניות או נושאי המשרה.
- באופן מסורתי, הרים בית המשפט את מסך ההתאגדות כתגובה לשימוש לרעה שעשו בעלי המניות במסך ההתאגדות ובאישיותה המשפטית הנפרדת:
"יסודה של חברה למטרות תרמית, ערבוב נכסי החברה עם הנכסים הפרטיים של בעלי המניות, מימון עצמי קטן ביותר, יחס מינוף גדול במיוחד, הברחת נכסים מן החברה אל בעלי המניות ללא תמורה ראויה, או, התערבות בחיי החברה המונעת ממנה לתפקד כמוקד רווחים עצמאי, נחשבים לשימוש לרעה במסך ההתאגדות, המצדיק את הרמת המסך. בכל המקרים האלה ובדומיהם הרימו בתי-המשפט את מסך ההתאגדות, על מנת לאיין את הרווחים הצפונים בשימוש לרעה במסך ההתאגדות".
(ד"ר א' חביב סגל, דיני חברות לאור חוק החברות החדש התשנ"ט-1999, כרך א' עמ' 253)
- דוקטרינת הרמת המסך עוגנה בסעיף 6 לחוק החברות התשנ"ט-1999 הקובע, כי בית המשפט ירים את מסך ההתאגדות אם ראה כי בנסיבות העניין נכון וצודק לעשות כן; כאשר השימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה נעשה באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה או באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה.
- כאשר מדובר בהרמת מסך במסגרת יחסי עבודה, קבע בית הדין הארצי, כי לעובדי החברה יש מעמד מיוחד לעומת נושי החברה ועל החברה מוטלת אחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת, הנגזרת מחובת תום הלב המוגברת הקיימת ביחסי העבודה. (ע"ע 1201/00 יהודית זילברשטיין נ' ערב חדש (עיתונות) אילת בע"מ ואח' (17.12.02)).
- התובע טען כי יעקב ביצע עירוב נכסים בין החברות בבעלותו, בתוך החברות לבין עצמן, ודי בכך שהמנכ"ל היה משותף, כל החברות פעלו כיחידה אחת, עובדי החברות לא היו מופרדים, החברות נהנו האחת מרווחי והפסדי השנייה ועוד. יעקב אף נטל "הלוואת בעלים" באופן שיצר חבות כספית ניכרת לחברות, ואף התחייב בשמה של החברה ליתן לרובל כספים על בסיס חודשי, עובדה שיש בה כדי להעיד על עירוב נכסים.
- עוד הוסיף וטען כי יעקב היה "הרוח החיה" מאחורי ההליכים מושא התביעה, הסתיר חוב בסך 8 מיליון ₪, התנכל לתובע והביא לכך שההודעה על ביטול ההסכם נשלחה באופן חד צדדי. בנוסף, יעקב זייף מסמכי הנהלת חשבונות של החברה על מנת לייצר עילת תביעה יש מאין כנגד התובע ובאופן זה ביטל יתרת זכות שהייתה לתובע בחברה ויצר לו חוב פיקטיבי.
- התובע הוסיף כי כל הנתבעים, ביחד ולחוד, הלינו את שכרו במטרה להפעיל עליו לחץ בלתי הוגן, העלו כלפיו טענות שונות ומשונות ללא ביסוס עובדתי ופיטרו אותו בחוסר תום לב, ולפיכך טען כי יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לו את זכויותיו.
- הנתבעים טענו כי דין טענתו של התובע להידחות שהרי החל ממועד תחילת העסקתו ועד לפרוץ הסכסוך בשנת 2011, התובע ניהל את החברה, הבריח את נכסיה והעביר לה את חובותיה והפסדיה של רובל. גם לאחר ביטול ההסכם עם התובע, יעקב לא ניהל את החברה בגפו, שכן עד לשנת 2012 עדינה הייתה בעלת 50% מהמניות ופעלו בחברה דירקטורים חיצוניים, אחד מהם מטעם בית המשפט. הנתבעים הוסיפו כי כל טענות המניפולציה שניסה התובע ליחס ליעקב נדחו על ידי רו"ח של החברה וההחלטה על פיטוריו של התובע התקבלה על ידי רו"ח יחזקאל, אשר היווה גורם אובייקטיבי. עוד הוסיפו כי יעקב לא ביצע שום פעולה פיננסית מכוונת כדי למנוע מהתובע כספים המגיעים לו על פי דין.
- לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, לא מצאנו כי מתקיימות נסיבות שבהן יש להורות על הרמת מסך ההתאגדות.
- לא הוכח כי יעקב השתמש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה באופן שיש בו כדי להונות את התובע או באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה. ביחס לשינוי שנעשה בכרטסת הנהלת החשבונות, הרי ששוכנענו שמקורו באמונת יעקב בצדקת טענתו ולא בכוונתו להכשיל את התובע ולפיכך אין אנו סבורים כי בפעולה יחידה זו, אשר אינה חפה מקשיים, יש בכדי להורות על הרמת מסך ההתאגדות.
- ודוק, לא נעלמה מעיננו, פסיקת בית הדין הארצי לפיה כאשר מדובר בחברה משפחתית ובהתקיים הנסיבות הנדרשות נוטה הכף להרמת מסך ההתאגדות, הואיל והסיכוי לעירוב נכסים ולטשטוש הקו המפריד בין טובת החברה לבין טובת המשפחה הוא גדול יותר (ראו עע 1452/04 שלמה אביר נ' מנסור חוסיין ואח' (22.5.2006)). אלא שלא הוכח כי יעקב פעל שלא לטובת החברה.
- חיוב יעקב מכח התחייבות אישית - סעיף 54 (א) לחוק החברות, תשנ"ט - 1999 קובע את אחריות יחדי האורגן, כדלקמן: "אין בייחוס פעולה או כוונה של אורגן, לחברה, כדי לגרוע מהאחריות האישית שיחידי האורגן היו נושאים בה אילולא אותו ייחוס".
- בע"א 9916/02 בן מעש נ' שולדר חברה בע"מ (5.2.04) עמד בית המשפט העליון על ההבדל בין הרמת מסך לבין חיוב נושא משרה באופן אישי בחובות התאגיד:
"יש לציין, כי תכליתה של הרמת המסך הינה למנוע שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה, כדי לממש מטרה בלתי כשרה הרצויה לבעל המניות (ראו ס' אוטולנגי 'הרמת מסך אחד מהנימוקים לה' הפרקליט כה בעמ' 465). הרמת מסך כזו מכוונת כנגד בעלי המניות, שביקשו לנצל את תורת האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד למטרה לא כשרה, כגון הפקת טובות הנאה לעצמם בדרך של מרמה, כשהם מבקשים להסתתר מאחורי המסך החוצץ ולהינצל מחמת תביעתם של הניזוקים או 'משבט זעמו' של החוק (ראו ע"א 4606/90 מוברמן ואח' נ' תל מר בע"מ, פ"ד מו (5) 353).