הלוואה בסך 1,770,000 ₪
- החברה טענה בכתב התביעה שכנגד, כי במהלך שנת 2009 פנה התובע ליעקב וביקש ממנו סיוע כלכלי בעקבות הקשיים אליהם נקלעה רובל שבבעלותו. התובע הבהיר ליעקב כי ככל שלא יסייע בעדו, הוא עתיד להיקלע להליכי פשיטת רגל נוכח ערבותו לחובותיה של רובל בבנקים וכי הוא עתיד למכור את רובל ולהשיב את ההלוואה שתינתן לו מתוך כספי התמורה. לפיכך, "לאור מצגי הנתבע ועל מנת למנוע את קריסתו הכלכלית של הנתבע הוחלט להעניק לתובע הלוואה, באמצעות החברה, במתכונת של תשלומים חודשיים של 55,000 ₪, עד למועד בו תמכור רובל את עיסוקי מכוני הכושר שלה".
- עוד נטען כי בחודש 5/2010 הודיע התובע ליעקב כי לאחר מכירת מכוני הכושר, הוא נותר עם חובות בגובה 1.5 מיליון ₪ בהיותו ערב לחובותיה של רובל. לבקשתו, הסכים יעקב כי התובע ילווה מהחברה סכום נוסף בגובה 1 מיליון ₪.
- אין חולק לעניין עצם הענקת ההלוואה על ידי החברה וסכומה כמו גם רישומה על שם רובל. בין הצדדים נטושה מחלוקת אשר לזהות מקבל ההלוואה, כך בעוד שלטענת החברה ההלוואה הוענקה לתובע באופן אישי (על אף רישומה תחת חברת רובל), הרי שלטענת התובע היא הוענקה לרובל.
- יעקב העיד בתצהירו כי ההלוואה ניתנה לתובע באופן אישי. עוד הוסיף, כי הטענה לפיה רובל היא שנטלה את הכספים אינה יכולה לעמוד שכן תפקידו ומעמדו של התובע בחברה הם שאפשרו לו למשוך את הכספים מהחברה. הואיל והמדובר בחברה משפחתית, ברי כי יעקב לא היה נותן יד לכך שחברה בבעלותו תעניק הלוואה לחברה שנמצאת במצב של חדלות פירעון, בנסיבות שבהן ברור היה שלרובל לא הייתה כל אפשרות להחזיר לחברה את כספה.
- לתמיכה בטענתו, הפנה יעקב למכתב אותו שלח התובע לנאמן במועד בו פרץ הסכסוך ביניהם, אשר מפאת חשיבותו נביאו להלן בשלמותו:
"היי אילן
להלן תיאור ההסכמות כפי שנתקבלו עפ"נ השנתיים האחרונות:
רוח הדברים בבסיס העסקה שנעשתה, הייתה הנחת היסוד שההורים רוצים המשכיות ושאני באופן אישי אקדיש את מלוא מרצי וזמני לי.ר.
היות שבמהלך המו"מ היה ברור שלליידיס יש גרעונות תזרימיים שיתקיימו עד למכירתה וגם אחרי, הציע אבא מספר פעמים ובמספר פגישות שיממן את החסר ובלבד שאקדיש את מרצי לי.ר.
בעקבות הרצון להתמקד בי.ר, בתחילת 2009 נעשה סיכום עם אבא על מימון ליידיס.
הסיכום שהושג במרץ 2009 היה שניתן למשוך, ללא קשר לשכר שאני מקבל, עד לסכום של 100,000 ₪. הסיבה לסיכום זה הייתה ההבנה של אבא שהשכר מיועד למחיה והצורך החודשי דאז עמד על כ 90,000 ₪ לחודש והוא הציע מגבלה בסכום עגול שייתן מרווח פעולה.