חשוב לי לציין שבשום שיחה לא הושמה כל מגבלת זמן וסכום על התחייבות זו.
המחוייבות של אבא לעסק הביאה אותו בכל אותו הזמן להתחייב מספר פעמים בע"פ ובנוכחות אנשים שונים, שהוא ימלא גם את כל צרכי המימון של י.ר (במילותיו: "אם יהיה צורך אני כאן")
גם על התחייבות זו לא היו מגבלות זמן או סכום, המטרה המוצהרת הייתה שלא אהיה טרוד בענייני התזרים ואתמקד בפיתוח העסק.
הסיכום האחרון בוצע בישיבה יחד עם רונאת במשרד בו אושרה הלוואה נוספת של מיליון ₪, גם סיכום זה נועד לוודא שאתמקד בפיתוח י.ר ולא אקדיש את זמני לחיפוש פתרונות לבעיות התזרים של ליידיס.
התוצאה:
ב- 31.8.10 חרגתי ב 54,000 ₪ מהמסגרת שאושרה למשיכה לטובת מימון צרכי ליידיס.
סכום זה יקטן לו תהיינה הסכמות לגבי עליה כלשהי בשכר או בבונוס על עבודתי.
חשוב לדעת, מניתוח של הנתונים, לסיום הליך סגירת ליידיס ידרשו עוד כ 250-300 אלף ותהליך זה יסתיים במהלך שנה הבאה ושבשלב זה, י.ר היא המקור התזרימי היחיד העומד לרשותי.
היה ויש לך שאלות צור איתי קשר
יובל"
- בחקירתו הנגדית העיד יעקב כי הוא נתן את ההלוואה לתובע "כעובד, בחברת י.ר. זה שהוא בני, שימש רק כבטוחה. ההלוואה ניתנה מחברה מעסיקה, למועסק שהוא מנכ"ל ויושב ראש". כשהופנה למייל מיום 22.3.11 שם ציין כי הוא נתן את ההלוואה לתובע כבנו, השיב כי בשורה התחתונה הוא קיבל את ההלוואה באופן אישי (פרוטוקול 19.7.15, עמ' 120 ש' 14-20). כשנשאל האם יש לו הסכם בכתב לעניין מתן הכספים ולמי הם הוענקו והאם ישנו אישור של האסיפה הכללית להלוואה, השיב יעקב בשלילה. כשנשאל לפשר הדבר, השיב: "אם ערב שהיה הבן שלי, והאמנתי, והאמנתי לו, עד שראיתי מה הוא עשה, לא הייתי צריך הסכמים. י.ר לא הייתה צריכה הסכמים" (פרוטוקול 19.7.15, עמ' 121 ש' 6-10)
- התובע טען כי הכספים מושא התביעה שכנגד ניתנו לרובל ביוזמת החברה, בשל הפגיעה שנגרמה לה עקב השקעת כל זמנו ומרצו בחברה. עוד הוסיף כי הכספים הללו נועדו לשם כיסוי גירעונות שוטפים וחובות של רובל והוא מעולם לא עשה בהם שימוש למטרות אישיות.
- התובע הוסיף כי על אף ניסיונותיו של יעקב לטעון אחרת, ללא הסכמתו לא ניתן היה לבצע את ההעברה. זאת ועוד, הדס בעצמה היא שביצעה את כל ההעברות והכינה את ההמחאות. עוד הוסיף כי יש לבחון את התמונה הכוללת באשר הוא ואחותו אמורים היו להפוך לבעלים של החברה ורובל אמורה הייתה להפוך לחברה בת, ליהנות בעתיד מהכנסות מפעילות משותפת ואמורה הייתה להחזיר את הכספים. בנוסף, החברה הייתה אמורה ליהנות מהפסדים צבורים של רובל, במסגרת תכנון מס. הואיל ויעקב סיכל בפעולותיו את קיום ההסכם ומימושו, הוא יצר מצב שבו רובל הפכה לחברת חסרת פעילות וחסרת הכנסות והיא אינה יכולה להחזיר את הכספים לחברה.
ביחס להלוואה בסך 1 מיליון ₪ הוסיף כי לאחר שרובל מכרה את מכוני הכושר שלה, לא היה צורך בהעברת שוטפות ולכן נערכה פגישה ביזמת יעקב ובה הוחלט להעביר 1 מיליון ₪ לשם כיסוי הגירעון של רובל.
- התובע הוסיף, כי ככל שישנן טענות כלשהן כלפי רובל, הרי שאין בסמכות בית הדין לבררן, שכן המדובר בתביעה של חברה מסחרית אחת כנגד השנייה וככל שהתביעה מופנית כנגדו, הרי שהמדובר בהלוואה שניתן לו על ידי אביו מתוקף היותו בנו ולא בשל היותו מנכ"ל החברה או כתמורה על עבודתו וגם מן הטעם הזה, הרי שאין לבית הדין סמכות משאין המדובר במסגרת יחסי עבודה.
- בחקירתו הנגדית נשאל התובע כדלקמן:
ש. תאמר לי בבקשה, אה, אביך איש עסקים רב, הרבה שנים. אתה מסכים איתי שאין שום היגיון להעביר הלוואה לחברה שנמצאת, שהיא חדלת פירעון. למה צריך להביא לה הלוואה?