ת. מאיפה אתה יודע שהיא חדלת פירעון?
ש. כי רובל, הסברת לנו שהיא באותה עת הייתה חייבת יותר כסף מאשר היה לה. אז היא חדלת פירעון.
ת. זה לא אומר. ואם יש לה תחזית הכנסות? מאיפה אתה יודע מה תחזית ההכנסות שלה?
בהמשך:
ש. תאשר לי בבקשה, שחברת י.ר באמצעות אביך, העבירה לך כמה מיליוני שקלים טובים.
ת. חברת י.ר באמצעות אבי לא העבירה לי שקל בודד. חברת י.ר העבירה לחברת רובל כספים. ש. חברת, חברת רובל שהיא בבעלותך ובבעלות אשתך.
ת. אמת
...
ש. לאיזה צורך העבירה, חברת י.ר לשיטתך לרובל, כאלה סכומים?
ת. כדי לממן נזקים, גירעון תזרימי, שיווצר ברובל, עקב ההזנחה שלו, עקב ההזנחה של העסקים שלי.
- כשהופנה התובע למסמך שכתב לנאמן בו כתב כי הכסף הנדרש לו "ברמה האישית כדי לחיות יותר טוב, לקבל תשעים אלף שקל בחודש" השיב התובע כי "מה שכתוב פה זה בדיוק ההיפך" ובהמשך:
"היה ברור שיהיו גרעונות, ולכן, אבא, הציע שיממן את החסר בלבד,
...
שאקדיש את מרצי לי.ר כן זה נכון.
...יקדיש את מלוא רצו לי.ר", זה נכון. הנה, רשום לך פה שחור על גבי לבן.
השכר מיועד למחיה,
ש. אדוני שאלתי אותך שאלה, אל תחזור על מה שכתוב, שאלתי אותך פשוט.
ת. השכר מיועד למחיה
....
והצורך החודשי דאז עמד על תשעים אלף ₪ לחודש, שזה הצורך של המימון של רובל. וכתוב לך פה שזה ב, כתוב לך פה הכל.
ש. אז אתה מסכים לכל מה שכתוב פה.
ת. אני מסכים שמה שאמרתי זה נכון.
- בהמשך עדותו כשנשאל: "למה זה לא נראה לך יותר הגיוני להלוות לך את הכסף כדי שאתה תלווה אותו כהלוואת בעלים לרובל" השיב התובע "זה ממש לא הגיוני". לשאלה: "למה? הלוואת בעלים היא פטורה ממס". השיב: "לא. זה ממש, זה ממש, יש לי שאלה ו, הלוואות בין חברות כשחברה אחת היא חברת בד של השניה, זה לא פטור ממס? זה גם פטור ממס". לשאלה האם חברת רובל היא חברת בת, השיב כי "הייתה אמורה להפוך להיות" (פרוטוקול 23.3.15, עמ' 33 ש' 30-33, עמ' 34 ש' 1-4, עמ' 36 ש' 1 ואילך, עמ' 37 ש' 8-24, עמ' 38 ש' 17-28).
- התובע הוסיף כי מי שמימן את רובל הייתה החברה, לא יעקב ולא הוא באופן אישי, כי ההעברות לבנק היו מחברה אחת לשנייה וכך גם נרשם בספרי הנהלת החשבונות (שם, עמ' 39 ש' 8-20).
- מהראיות שהוצגו בפנינו עולה כדלקמן: ראשית, לא נחתם כל הסכם בין החברות או בין החברה לתובע שיש בו כדי להעיד על זהות מקבל ההלוואה. אין בידינו לקבל את טענת התובע, לפיה בהעדר התחייבות בכתב לתשלום הכספים, לא הוכח כי הם ניתנו ישירות לתובע, שכן בנסיבותיו המיוחדות של תיק זה הסכם שכזה לא נחתם בשל הקרבה המשפחתית ואין בו כדי להעיד לכאן או לכאן. עם זאת, אנו סבורים כי מאחר והחברה היא שהעניקה את ההלוואה ולאור הרישום בחברה לפיה ההלוואה הוענקה לרובל, הרי שהיעדרו של הסכם בכתב מעביר את הנטל אליה להוכיח את זהות מקבל ההלוואה.
- שנית, אין בידינו להלום את טענת החברה לפיה ההלוואה ניתנה לתובע כעובד בחברה וכי ככל שהמדובר היה בהלוואה אישית, היא הייתה ניתנת ישירות על ידי יעקב. שוכנענו, כי ההלוואה ניתנה לתובע בשל היותו בנו של יעקב, קרי, לנגד עיניו של יעקב לא עמד שיקול עסקי בדבר טובתה של החברה כי אם רצונו להימנע מפשיטת רגל של בנו וכן רצונו כי הוא ישקיע את מלוא מרצו לחברה, ללא קשר כלל לתוצאות שזה עלול להוביל מבחינת רובל. לשון אחר, הוכח, כי מטרתה של ההלוואה היא לכסות את הגירעון התקציבי אליה נקלעה רובל ולא כי התובע נקלע, באופן אישי, לחוב ממנו ביקש להיחלץ.
- שלישית, לא הוכח כי התובע עשה שימוש אישי בכספים שהועברו לו או שימוש למטרה אחרת מלבד כיסוי גירעונותיה של רובל. ההיפך הוא הנכון. רו"ח ולנשטיין העיד כי התובע פרע את החובות של רובל לבנקים בשנת 2009 ו- 2010 (פרוטוקול 19.7.15, עמ' 51 ש' 15-17) בהמשך העיד כי בשנים שהחברה העניקה את הלוואה לרובל, היו שנים שהוא הקים את המכונים "והיה זקוק להרבה מזומנים, והיה כל הזמן בגירעון פנימי" (עמ' 51 ש' 20 ואילך).
רו"ח יחזקאל הודה בחקירתו כי הוא לא יודע האם הכספים שימשו את התובע באופן אישי או להחזר החובות של רובל (פרוטוקול 19.7.15, עמ' 71 ש' 15-17).
- ביחס לטענתה של החברה לפיה התובע היה ערב לחובותיה של רובל כלפי הבנקים ולפיכך הוא שהעמיד את ההון הדרוש לה לצורך פעילותה והוא שגייס את ההלוואה מהחברה לטובתו, טענה זו לא הוכחה. בחקירתו הנגדית העיד התובע כי הוא לא בטוח שהוא היה ערב אישית לכל חובותיה של רובל, אלא לחלקן. העד גמליאל, נציג הבנק, אותו זימנה החברה למתן עדות, לא ידע להשיב לשאלה מי היו ערבים לחשבונות הבנק של רובל ולהלוואות שרובל לקחה, שכן הוא החל לעבוד ב- 5/2011 לאחר סגירת החשבון של רובל בבנק (פרוטוקול 19.7.15, עמ' 127 ש' 28 ואילך).
מבלי לגרוע מהאמור, ביחס לחשבון שנפתח בשנת 2009 ונסגר ב- 2011, לגביו העיד מר גמליאל כי התובע ואשתו היו ערבים, מקובלת עלינו טענת התובע לפיה ישנו הבדל משמעותי בין חתימה כערב לפתיחת חשבון או נטילת אשראי לבין התחייבות ישירה לפירעון חוב. משלא הוכח סוג הערבות של התובע, ממילא נשמט הבסיס לטענת החברה, והיא נדחית אפוא.