עדויות שנשמעו בתיק
- מטעם התובע העיד התובע בעצמו, אמו עדינה, ורו"ח גור, אשר שימש כמנהל הכספים של החברה (להלן –רו"ח גור).
- מטעם הנתבעים העיד יעקב , רו"ח יחזקאל, מר גמליאל, מר רמי שרון, אשר שימש כדירקטור חליף מטעמו של יעקב, החל מחודש 1/2011 ועד לסוף חודש 8/2011 ורו"ח ולנשטיין, אשר שימש כרו"ח של החברה במשך כ- 30 שנה.
דיון והכרעה
לשאלת זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת
- המחלוקת בין הצדדים עניינה בשאלה האם בדין שללה החברה את פיצויי הפיטורים ותמורת הודעה מוקדמת לנוכח מעשיו החמורים של התובע, כטענתה.
- החברה טענה כי התובע ביצע עבירות משמעת חמורות, תוך שימוש בנכסיה וכספיה לטובתו ולטובת רובל שבבעלותו ותוך חשיפת החברה לסיכונים פיננסים. התובע גנב מהחברה ופגע בקניינה, הפר את ההסכם שנכרת עמו ואת חובתו לפעול בנאמנות במסירות ובתום לב. התובע התעשר שלא כדין על חשבונה של החברה ועוול כלפיה לפי דיני עשיית עושר ולא במשפט. החברה הפנתה לסעיפים 16 ו- 17 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג- 1963 וטענה כי בדין נשללו זכויות אלה מהתובע, לנוכח מעשיו החמורים.
המסגרת הנורמטיבית
- סמכותו של בית הדין לעבודה לפסוק פיצויי פיטורים לפי חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963 כוללת את הסמכות לשלול פיצויי פיטורים או להפחיתם, בכפוף לתנאים המפורטים בסעיפים 16 ו- 17 לחוק (ראו עע 214/06 אלוניאל בע"מ נ' אלכסנדר צ'רניאקוב (31.5.07)).
- התובע לא טען לקיומו של הסכם קיבוצי ולפיכך על בית הדין לקבוע, בהתאם לסעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים האם פיטוריו של התובע היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא מתן פיצויי פיטורים או קבלת פיצויים חלקיים בלבד, בהתאם לכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים, הוא ההסכם הקיבוצי הכללי - תקנון עבודה, שבין התאחדות התעשיינים לבין ההסתדרות הכללית (עע 300353/98 יוסף הרמן נ' סונול ישראל בע"מ (29.12.02)).
- בהתאם להוראותיו של התקנון הנ"ל, הסנקציה החמורה ביותר המוטלת על עובד שגנב, מעל או חיבל במהלך התקין של העבודה היא פיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים. הרציונל העומד בבסיס סנקציה חמורה זו שם דגש על יחסי העבודה כבנויים על יחסי אמון בין עובד למעסיקו, במסגרתם מחויב העובד לטפל ברכוש המעסיק בזהירות ובהגינות ולא לשלוח בו יד. פגיעה מכוונת של עובד ברכוש מעסיקו או גניבת רכוש זה מהווים הפרה יסודית של חוזה העבודה ומצדיקים פיטורים על אתר ושלילת פיצויי פיטורים (עע (ארצי) 272/06 משה אוחנון נ' קליניק שיווק מזון (1986) בע"מ (23.7.07)).
- בפסיקה נקבע, כי ככלל, הפיטורים עצמם הם עונש לעובד גם אם שולמו לו פיצויי פיטורים. על כן, שלילת פיצויי פיטורים ושלילת הודעה מוקדמת ייעשו במשורה ו"במקרים הקיצוניים ביותר" כ"גבול עליון לסמכות הענישה" (עע 300327/98 אטקה בע"מ נ' דוד רטר, פד"ע לט 49; עע 438/07 תבל אבטחה בע"מ נ' אולג טיכונוב (6.9.09)).
- בענייננו, מאחר והמדובר בטענה לשלילת פיצויי פיטורים, בין היתר, בשל גניבת התובע מהחברה יש צורך במידת הוכחה מוגברת, מעבר לזו הדרושה במשפט אזרחי רגיל, היינו, מעבר למאזן ההסתברות. בית הדין הארצי קבע, כי ראיות נסיבתיות באשר לביצוע גניבה, מן הדין לבסס כדבעי באופן שתובלנה בעליל למסקנה בדבר קיום העובדה השנויה במחלוקת, ובענייננו למסקנת הגניבה (דב"ע נג/3-79 לובה יונייב ואח' נ' חברת וייסמן תמרוקים בע"מ עבודה ארצי, כרך כו(2) 345 (1993)).
ובעניינו -
- נקדים אחרית לראשית ונציין, כי לאחר ששקלנו את מכלול טענות הצדדים ואת חומר הראיות שנפרש בפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי החברה לא הייתה רשאית לשלול מהתובע פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת ונפרט טעמנו כדלקמן.
- החברה פירטה בכתבי הטענות ובסיכומיה שורה של מעשים, אשר יש בהם כדי להעיד על התנהגותו של התובע, בגינה נשללו זכויותיו. נעמוד על עיקרי טענותיה להלן.