--- סוף עמוד 28 ---
באשר לפיצויי הסתמכות – התובעת טענה כי נערכה לקליטת יבול ענבי הקיבוץ החל מבציר שנת 2007. נטען כי לצורך כך היא פעלה להכפיל את כושר עיבוד וייצור ענבי היקב שלה מ-300 טון בשנה ל-600 טון, כי היא רכשה פעילותו של יקב אחר וכן את מכלי התסיסה שלו; ביצעה רכש מאסיבי של ציוד ומכונות על מנת לעבות ולהגדיל את כושר הייצור של היקב; השקיעה משאבים רבים בתשתיות, בגיוס כח אדם ובהכשרתו לצורך קליטת יבול מהקיבוץ. נטען כי הסכום אותו השקיעה התובעת בפעולות האמורות עומד על סך של-2,164,268 ₪ וזה נתמך בחשבוניות רכישה שצורפו לתצהירו של מישל כנספח 5 ובחוות דעתו של המומחה מטעמה (סעיף טו' לחוות דעתו) ועל כן עתרה לחיוב הנתבעת לשלם לה סך של-2,164,268 ₪.
באשר לפיצויי קיום – נטען כי אילו עמד הקיבוץ בהתחייבויותיו על פי ההסכם, הייתה התובעת מפיקה בשנים 2007, 2009 ו-2010 רווח כולל בסך של 2,885,349 ₪, זאת בהתאם לחוות דעתו של רו"ח רוזנבליט וכן, בהסתמך על דוחותיה הכספיים של התובעת לשנים הרלוונטיות. בנסיבות אלה התבקש בית המשפט להורות לקיבוץ לשלם לתובעת סך נוסף של 2,885,349 ₪ בצירוף מע"מ.
באשר להשבה – נטען כי לאחר חתימת ההסכם, פנה הקיבוץ אל התובעת והודיע לה כי יש באפשרותו להשיג שתילים לנטיעת כרם חדש וביקש לדעת האם התובעת תהיה מעוניינת להשתתף בנטיעה. נטען כי התובעת הסכימה והשתתפה בנטיעה חדשה בהיקף של כ-50 דונם בסכום של 89,744 ₪ (העתק חשבוניות מס שקיבל הקיבוץ בגין הנטיעה החדשה ששולמה על ידי התובעת צורף וסומן נספח 44 לתצהירו של מישל מרציאנו – יש לציין כי חשבונית אחת רשומה על שם הקיבוץ, אולם החשבונית עצמה נושאת את השם "גרף אביהו ודני" ואילו בחשבונית השנייה שנרשמה עבור הקיבוץ, נרשם "יהודה זימנבודה חקלאי ושתלן". נטען כי משהגיע ההסכם אל קיצו, הקיבוץ אמור היה להשיב לתובעת סכום זה, אולם לא עשה כן. נטען כי סהר נחקר בעניין זה ואישר כי התובעת שילמה לקיבוץ סך של-50 אלף ₪ אולם, לא הציג חשבונית ו/או כל מסמך אחר המאשר טענתו כי הקיבוץ השיב לתובעת את הסכום הנזכר. התובעת הפנתה לחקירתו הנגדית של סהר (עמ' 70 ש' 14-16 לפרו'). לגרסת סהר, הקיבוץ קיבל רק 50 אלף ₪ ולא 89,744 ₪, אכן הטענה עלתה לראשונה רק במסגרת חקירתו הנגדית ויש לראות בה משום גרסה כבושה המהווה הרחבת חזית אסורה. אשר על כן התבקש בית המשפט להורות לקיבוץ להשיב לתובעת סכום של 89,744 ₪.