התובעת ביקשה כי בגין כל הסכומים האמורים לעיל, יפסוק לה בית המשפט ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. כמו כן, התבקש בית המשפט לחייב את הקיבוץ בהוצאות לרבות החזר אגרה מלא ובשכר טרחה, בשיעורם הריאלי.
--- סוף עמוד 29 ---
סיכומי הנתבע
בסיכומיו ביקש הנתבע כי התביעה תידחה על כל חלקיה, תוך חיוב התובעת בהוצאות.
נטען כי טרם החתימה על ההסכם עם התובעת, הקיבוץ יידע את התובעת על כך שהוא חבר באגודת הכורמים ומתוקף כך מחויב לספק לה את כל יבול ענביו מידי שנה וכן, כי הוא רוצה להשתחרר מחבורתו באגודה ולקבל ממנה תשלום עבור פדיון זכויותיו. נטען כי הקיבוץ הבהיר לתובעת כי הוא אינו מתכוון לוותר על זכותו לפדות את מניותיו באגודה וכן כי ההתקשרות בין התובעת לקיבוץ, מהווה הפרה של התקנון עליו הוא חתום ועלולה לגרור אחריה הליכים מטעם האגודה, לרבות הטלת קנסות ומניעת אספקת ענבים.
נטען כי ההסכם בין הצדדים נוסח בצוותא חדא על ידי נציגי הקיבוץ והתובעת והצדדים לא נעזרו, לצורך כך, בעורך דין וכי חסרים בו פרטים כגון מועד חתימתו.
נטען כי בהסכם ישנם סעיפים רבים המצביעים, באופן שאינו משתמע לשני פנים, על כוונת הקיבוץ לגלות לתובעת את המצב לאשורו ולהבהיר לה, בתום לב, כי הקיבוץ מעוניין להתקשר עמה בהסכם ארוך טווח בתנאים שנכתבו בו אך בכפוף לכך שזכות הפדיון שלו, לא תיפגע. נטען כי אין לומר שהקיבוץ פעל בחוסר תום לב, אלא כי עמד על קיום תנאי ההסכם וכי פעל להבטיח את זכויותיו שנצברו בעבר.
נטען כי אין מחלוקת שההסכם שנחתם בין הצדדים, כשלעצמו, מהווה גרם הפרת חוזה לגבי התקנון של האגודה שהינו חוזה שעליו חתום הקיבוץ. נטען כי מטבע הדברים ההסכם עם התובעת חלש יותר מההסכם שנכרת לפניו ועל כן נסוג מפניו.
נטען כי הקיבוץ לא הפר את ההסכם שחתם עם התובעת וכי בפועל התובעת הרוויחה מכך שההסכם לא יצא לפועל. נטען בנוסף כי התובעת לא הוכיחה שנגרם לה נזק בשל אי קיום ההסכם.
ביחס לחוות הדעת שצירפה התובעת נטען כי מדובר המסמך חסר כל נפקות וספק רב אם ניתן להגדירו כ"חוות דעת".
באשר למצגי השווא שנטען כי הוצגו על ידי הקיבוץ, עובר לחתימת הסכם מאי 2007, נטען כי מדובר בטענות שאינן נכונות.
נטען כי בשונה מטענת התובעת, כבר בשנת 2005 ידעה התובעת כי הקיבוץ מחויב לספק ענביו לאגודה (הנתבע הפנה לעדות מרציאנו).
--- סוף עמוד 30 ---
נטען כי אין יסוד לטענה כי הסיכון היחידי שצפו הצדדים להסכם היה שהאגודה תטיל קנס בגין הפרת התקנון. בהקשר זה הפנה הנתבע לסעיף 12 להסכם. בו נכתב במפורש כי קיימת אפשרות שהאגודה תמנע את שיווק הענבים. נטען כי מרציאנו נחקר על כך ולא ידע להסביר זאת ותירץ זאת בכך שההסכם נוסח על ידו ועל ידי סהר שלא בשפה משפטית. הנתבע הפנה לסעיף 26 לתצהירו של מרציאנו לפיו "הקיבוץ היה אמור להודיע לתובעת על כל ניסיון של כרמל מזרחי לפנות לבית המשפט בעניין אשר עלול לסכל את ההסכם בין הצדדים". נטען כי אף לפי גרסתו של מרציאנו בתצהירו, עולה כי במסגרת המשא ומתן דנו הצדדים באופן מפורש באפשרות כי האגודה תפנה לבית המשפט, כדי לסכל את ההסכם. נטען כי בחקירתו מרציאנו לא ידע להסביר את הדברים. נטען כי הראיות מצביעות בבירור שהצדדים צפו אפשרות שהאגודה תסכל את ההסכם.